כאשר אנחנו הולכים לבית הספר, אנחנו נחשפים למורים מכל הסוגים. מורים מקצועים, מחנכים וכו'.

מכל שלל המורים והמחנכים אליהם אנו נחשפים, מעטים הם אלה שמשאירים בנו את חותמם, וכנראה גם נזכור אותם עד יומנו האחרון. ככאלה שהשפיעו עלינו, היוו דמות לחיקוי , והצליחו גם להעביר את החומר הנלמד בדרך שהצליחה לרתק אותנו, ולחדור למוחנו שעסוק באין ספור ענינים מלבד הלימודים, ולא מאימת המבחן שממתין בסוף הדרך.

אז אמנם לא זכיתי להימנות על תלמידיו של הרסגור, כאשר הוא עמד מול כיתה בצורה פרונטלית באופן ישיר, אבל אני כן יכול לומר שהייתי אחד מתלמידיו בדרך עקיפה בזכות התוכנית בימי שישי בערב "שעה היסטורית"  בגלי צה"ל.

אז נכון אולי זו לא חוכמה גדולה, כי ממילא תמיד אהבתי שיעורי היסטוריה רחמנא ליצלן, אבל תסכימו איתי שאם אדם מצליח לרתק אותך שנים בלימוד היסטוריה, בדרך לא שגרתית כמו דרך האזנה לרדיו, ולהפוך אותך למעין פריק של תוכניתו ברדיו, וסביר להניח שכמוני היו עוד מאות עם לא אלפים, אז ניתן לומר שכנראה היה שם את הדבר הנוסף הזה, הערך המוסף, שלצערי מרבית המורים לא התברכו בו, ושיעוריהם הופכים להיות שיעמומון אחד גדול עד הישמע הצלצול הגואל שישחרר אותך מהסיוט הזה.

מה שלא ניתן לומר על פרופסור מיכאל הרסגור ז"ל, שהלך היום לעולמו בגיל 87.

פרופסור מיכאל הרסגור  (מישל גולדברג) נולד ברומניה בשנת 1924, בגיל צעיר משפחתו עקרה מרומניה לצרפת ע"מ להקנות לו חינוך מערבי, ובשנת 1933 חזרה משפחתו לרומניה עקב המשבר הכלכלי שפגע בעסקי המשפחה. המשפחה תיכננה לעלות  ארצה, אבל מלחמת העולם השנייה תפסה אותם שם, ומרבית משפחתו נספתה בשואה.

עב השתייכותו לתנועת השומר הצעיר, נאסר מיכאל הרסגור והשלטונות הפאשיסטים ברומניה גזרו עליו 20 שנה בכלא עם עבודת פרך,שם עבד בבית הדפוס של בית הכלא. בשנת 1946 יצא מיכאל הרסגור למסעו לארץ ישראל, מסע שהסתיים אחרי קום המדינה בשנת 1949, אחרי שהיה כלוא במחנות מעפילים בקפריסין ע"י הבריטים.

מיכאל הרסגור  היה ממקימי קיבוץ זיקים, ואף נתן לו את שמו "מזיקים תצא הלהבה" , משפט תגובה שנכתב לפושקין ע"י ה"דבקריסטים", (אחת מתנועות המהפכניות באימפריה הרוסית), הוא נרשם ללימודים באוניברסיטת ת"א שם גמר תואר ראשון בהצטיינות, ונשלח מטעמה של האוניברסיטה להמשך לימודים בצרפת, שם למד כ6 שנים, ואף זכה בתואר ד"ר ממלכתי של הרפובליקה הצרפתית, תואר שבדר"כ אינו מוענק לזרים.

במשך שנים ניהל הרסגור תוכנית רדיו בגלי צה"ל "השעה ההיסטורית" בשעה 7 בערב שישי, בה נתן סקירה על נושא מסויים מההיסטוריה האירופית בה התמחה, בהרבה שנינות ועם הרבה מגע אישי ולא מעט אנקדוקטות שהוסיפו הרבה צבע ואנושיות על מעלותיהן ומגרעותיהם של הדמויות אותם הוא סקר בתוכניתו, כולל פרטים צהובים על חייהם ואהבותיהם הגלוים והסמוים, שהוכיחו שגם הם היו בני אדם לטוב ולרע.

כמובן שהוא ספג ביקורת על הגישה הזו שלו, שלא דגלה רק  בהעברת פרטים היסטורים ותאריכים כפי שנהוג להעביר שיעורי היסטוריה בדרך הרגילה, מה שמצליח להשניא את המקצוע הזה על מרבית התלמידים שמוצאים עצמם בחיפוש דרכים איך לזכור את הפרטים היבשים כמו עלה לשלטון בתאריך x, עשה כך וכך, ונפטר בשנת y  וממשיכים הלאה בפרטים יבשים ומייגעים .

ובעבור זה, הפך והצליח הרסגור יותר מכל אותם מורי היסטוריה משמימים ועליה הוא זכה לתהילה והכרת תודה על כמות האינפורמציה שהוא הצליח להעביר בשעה אחת, שהיתה גדולה ומרתקת יותר ממערך שיעורים שלם על נושא זה או אחר שלא הצליחו הקולגות שלו, שעוד העזו לבקרו על גישתו השונה והייחודית.

תודה לך על כל השעות המרתקות ש"בילינו יחדיו" מידי שישי ולי אישית השעה הזאת תחסר מאד, ולו מהסיבה שאני בספק אם יש אדם שיכול להכנס לנעליו של אדם זה.

יהי זכרו ברוך.