מס' צפיות - 9955
דירוג ממוצע -
כי בנו בחרת / הבימה - ביקורת
מאת: אלעד נעים 24/05/11 (23:05)

תיאטרון הבימה מעלה בימים אלו את המחזה "כי בנו בחרת", מחזה הביכורים של הסופרת המצליחה יוכי ברנדס, שעוסק בעולם הדת היהודית, בזהות היהודית ובערכים. הצגה זו מצטרפת לרפרטואר תיאטרון הבימה, כאשר במקביל אליה מועלית גם ההצגה "כתם לידה", שעוסקת במאבק בין הרפואה המודרנית לבין העולם החרדי שבמרכזו עומדת אישה אחת, ונראה כי הצגות מסוג זה מושכות מאוד את הקהל הישראלי, בין אם הוא רואה בתכנים שלהן בבואה של המציאות, או לחילופין זהו יצר המציצנות לתוך חברה סגורה או לתוך סודותיה האפלים של משפחה. יוזכר, כי במהלך החזרות להצגה נפטר השחקן הראשי בהצגה, עמוס לביא, כתוצאה ממחלה קשה, ובמקומו נבחר השחקן שמיל בן ארי.

 

המחזה מתאר את סיפורה של משפחת חסון הדתית, אשר לאחר מותה של האם מתמודדת עם סוד אפל שמטלטל אותה מן היסוד, ומתברר שהאם הצדיקה שניהלה אורח חיים דתי מוקפד הייתה למעשה גויה ובתו של קצין נאצי. חשיפתו של הסוד מביאה לכך ששלדי המשפחה מוצאים מהארון, ובני המשפחה נאלצים להתמודד עם שאלת זהותם, יהדותם וישראליותם.

 

כאמור, מדובר במחזה הביכורים של יוכי ברנדס, והוא נולד כתוצאה מכך שפנה אליה המוסיקאי אורי וידיסלבסקי, שהיה מעוניין להלחין מוסיקה יהודית להצגת תיאטרון. ברנדס, שמוכרת בזכות הרומנים המצליחים שהיא כותבת, התמודדה לראשונה עם כתיבה לתיאטרון, ויחד עם הבמאי איציק ויינגרטן שיפרה את המחזה עם הזמן בדגש על ההיבט הדרמטורגי. יחד עם זאת, בעיניי הייתה בעיה דרמטורגית משמעותית במחזה, היות שמסריו והרעיונות שעומדים מאחוריו מעניינים וראויים, אולם הוא אינו כתוב בצורה מיטבית, כך שאינו מרתק כפי שמצופה ממחזה כזה. על אף שמדובר במשפחה דתית, נראה כי השאלות העולות מהמחזה יכולות להיות רלוונטיות לכל צופה, ללא כל קשר להיותו דתי, מסורתי וחילוני, קל וחומר בכל הקשור לסוגיית הגיור, שהינה סבוכה ושנויה במחלוקת כשלעצמה. דבר נוסף שהיה מצוין במחזה, הוא בחירת השמות עבור הדמויות, שנעשתה באופן מושכל שהעצים את מקומה של הדמות במחזה ואת מה שמניע אותה, וזאת בשל ההקשרים ההיסטוריים והמסורתיים של השמות.

 

הבמאי איציק ויינגרטן יצר הצגה מלאה ברעיונות בימתיים אומנותיים, וניכר כי הוא מקדיש מחשבה רבה לפרטים, ובוחר באמצעים בימתיים מסוימים מתוך כוונה ליצור דימויים, סמלים ועומק. כך למשל, המצבה הופכת לכיסא ריק שעדיין משפיע על חייה של המשפחה, ושולחן האוכל נותר עדיין מרכז ההתרחשות בבית המשפחה. המוסיקה של אורי וידיסלבסקי מהווה חלק בלתי נפרד מההצגה, ולמעשה הוא הלחין פסוקים רבים מתוך תפילות שונות המוכרות לכל, אשר משולבים לכל אורכה של ההצגה. למרות שזו הייתה הכוונה מלכתחילה, בעיניי היה עומס מסוים מבחינה מוסיקלית, היות שבסופו של דבר לא מדובר בהצגה מוסיקלית או במחזמר, ואי לכך המינון היה גבוה מדיי, והיה ניתן לשלוט בו בצורה נכונה יותר ע"י השמעת חלק מהשירים ברקע ההתרחשויות על הבמה ולא להעמיד את כל אחד מהם בפני עצמו. אין ספק, כי המוסיקה כשלעצמה סוחפת, ויוצרת בקרב כל אחד מהיושבים בקהל את תחושת ההזדהות הרצויה, אולם מרכז הכובד של ההצגה לא אמור להיות מושתת עליה, אלא על העלילה. עוד יצוין, כי ויינגרטן בחר במעברים בעייתיים בין התמונות השונות, שכן לרוב אינם זורמים.

 

פרידה שהם עיצבה תפאורה פשוטה למדיי, שמשתלבת עם הרעיון לפיו הקהל אמור להרגיש קרוב במידה מסוימת אל המשפחה ולא לחוש בניכור, ועם זאת התפאורה הייתה מסורבלת לעתים במעברים בין התמונות השונות, והפכה אותם לארוכים יתר על המידה. ילנה קלריך עיצבה תלבושות שהתאימו לדמויות השונות, אם כי חלקן לא התאימו באופן מיטבי למידות הגוף של השחקנים. בנוסף, התאורה שעיצב מאיר אלון הייתה טובה, ויצרה הפרדה מוצלחת בין קטעי השירה ולבין העלילה.

 

לטעמי, מעבר לבעיה הדרמטורגית במחזה, קיבלתי גם את התחושה שהמשחק היה לוקה בחסר. שמיל בן ארי בתפקיד אברהם, אבי המשפחה, היה מאכזב למדיי, היות שרק לפרקים הוא הצליח לעורר עניין, וליצור דמות אמינה ומתייסרת שחוששת לגורל המשפחה. יצוין, כי בן ארי הוא שחקן מצוין שמאחוריו עשרות תפקידים נפלאים, אולם דמותו של אברהם אינה מהווה אחד מתפקידים אלו.

 

שלומי בן עטר בתפקיד דוד, הבן, (החליף את עפר שכטר) היה אנמי למדיי, ולא הצליח לעצב דמות אמינה, וגם סיון ששון בתפקיד שירה, הבת הבכורה נכנסה למשבצת הצינית והסרקסטית, ואינה מצליחה לגעת ללב או לרגש, וחבל. נגה שחר בתפקיד אפרת, הבת הצעירה, הייתה הצלע החזקה יותר, והיא המחישה את ההתנגשות שבין היהדות ואורח החיים הדתי לבין הערכים והמוסר שעל פיהם עוצבה הזהות שלה כאדם.

 

אורי אברהמי בתפקיד השומר אמנם מגלם תפקיד משני, אולם הוא עשה זאת היטב, ונע בתווך שבין היותו רוח רפאים המשתעשעת עם מצפונו ועם מחשבותיו של אברהם, לבין היותו שומר בשר ודם. למעשה, הוא זה שמכניס בסיפור עצמו תובנות ומצליח ליצור קסם בנוכחותו על הבמה. בנוסף, משתתפים בהצגה דורון עמית בתפקיד אבישי, ערן פרץ בתפקיד מאיר ותומר גלרון בתפקיד יניב, וגם ביחס אליהם חשתי שלא השיגו את המצופה מהם.

 

ראוי לציין, כי הזמרים המשתתפים בהצגה : עדי ארד-גרוס, יגאל מזרחי ומני פיליפ, וכן הנגנים אורי וידיסלבסקי (קלידים) ונמרוד נול (כינור) עשו עבודה מצוינת, והפיחו חיים בכל אחד מהפיוטים ובכל אחת מהתפילות.

 

 

סיכום : המוסיקה והרעיון הבסיסי הטוב כשלעצמו אינם מצליחים לחפות על הבעיות הדרמטורגיות במחזה.

הכותב הוא יועץ תיירות ויועץ עסקי.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה התקבלו 14 תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
1.
הצגה טובה מאוד
נעמה 31.07.11 (23:50)
2.
חבל שהמחזה גלש
אבי מהצפון 10.10.11 (11:52)
3.
מעולה
עופר 18.11.11 (01:26)
4.
שגיאות בטקסט התפילה
דוד אדמוני 28.12.11 (23:24)
5.
איזה הצגה
מושיקו 04.01.12 (21:08)
6.
אחת הטובות ביותר שראיתי
דנה פרי 29.01.12 (00:22)
7.
כי בנו בחרת
06.02.12 (19:51)
8.
אחת ההצגות הטובות שראתי בשנה האחרונה ל"ת
גדי פישהנדלר 24.07.12 (13:56)
9.
בול פגיעה
שרה 05.08.12 (09:38)
10.
כי בנו בחרת
דינה פרידמן 11.08.12 (21:31)
11.
כי בנו בחרת
נעמי 14.08.12 (07:29)
12.
כי בנו בחרת
נעמי 14.08.12 (07:29)
13.
לא כל דבר מבריק הוא נכון
יעקב ג 26.08.12 (11:49)
14.
רוצה לשמוע ביקורת אבל..
דתייה מזועזעת 20.12.12 (00:49)