מס' צפיות - 236
דירוג ממוצע -
מעגל הגיר הקווקזי/ ביקורת מאת מיכה הדר
על המסר שמאחורי המחזה
מאת: מיכה הדר 26/06/11 (09:47)

על ההצגה- כללי

באופן כללי, אציין שעברתי חוויה תיאטרלית מהנה , מלאה באמצעים תיאטרליים , מענינת גם מבחינת הטכסט , המשחק , התפאורה ,התאורה, התלבושות והמוסיקה. כמה נקודות שחלק מהם ארחיב בשאלות האחרות

1.ההצגה זרמה ברצף. המעברים בין סצנות והמזסצנות הועברו בצורה חלקה, ברורה ומדויקת. הדיוקים במעברים שמרו על קצב נכון של ההצגה וריתקו אותי לשמוע, לראות ולהינות.הבמאי היטיב לחבר בין הטכסט לתפאורה , למוסיקה (אני לא אומר בזה שבחירת המוסיקה הייתה נכונה)להתפתחות העלילה,לתאורה כדי לעזור בתיאורי הסצינות ולתלבושות השחקניםשירתו בצורה טובה את המחזה.

 

2.בחירת השחקנים ובמיוחד השחקנים הראשיים הייתה מוצלחת למרות שלטעמי היה מקום לרסן מעט את בר- אבא ששיחק את תפקיד המספר ואת תפקיד השופט. בר-אבא נתן להצגה יותר אופי  של תכנית בידור. בתפקיד השופט אצדק ,בגלל החביבות העודפת של שחקן זה, הוא גרם לי מעט להזדהות עם הדמות שלו.אני אחטא אם אאשים בזה רק את השחקן והבמאי. להערכתי תורם לזה גם המחזאי. למרות שהדמות ביסודה היא דמות מושחתת(השוחד שהוא לוקח במשפטים) "חוכמת הרחוב" שלו גורמת לחבב אותו. אי אפשר שלא לחבב אותו והמשחק של בר- אבא האיץ את זה.אני מניח שהיה קשה מאד להוציא משחקן מחונן זה משהו אחר. גם המשחק של נטע גרטי כגרושקה ראוי לציון למרות שגם כאן נטע הייתה יותר דרמטית עם תנועות מוגזמות בחלק מהדמות דבר המזכיר דמות ראלסטית , דבר שלא הוסיף לאווירת "הניכור" אליה התכוון המחזאי.. למזלה , בנית הדמות שלה במחזה הייתה בעיקר במערכה הראשונה. אני מניח ,שאם  גם במערכה הראשונה היה משתתף שלמה בראבא(שתפקידו של אצדק מתחיל במערכה השנייה) הדמות והתפקיד שלה היו  מעט נבלעים ונחסמים בגלל כישרונו וכושר האילתור הבלתי נדלה של שחקן זה.

 

3.המוסיקה והשירים (המילים)מלאו תפקיד מרכזי בסיפור המחזה ולפעמים גם בתיאור רגשות של הדמויות ונכון עשה הבמאי שבחר בשחקנים בעלי יכולת שירית טובה. (אני לא אומר בזה שבחירת המוסיקה הייתה נכונה)בנוסף השירים והמוסיקה מילאו תפקיד של מספר (על ידי הזמר) ולפעמים שירה של אחד השחקנים או כמה שחקנים כקבוצה מילאו תפקיד של תוספת לסצינה בהסבר על סטואציה או הרחיבה  את דמות ששיחקה באותו רגע על הבמה. השיר של אצדק השופט (בלה בלה בלה) עורר גלי צחוק והוסיף לאווירה הליצנית- קומית.

 

 

4.הבמאי עשה שימוש מושכל בתפאורה והצליח בצורה פשוטה ומיוחדת להעביר אותנו מנוף כפרי לנוף הררי, ממצב רוח אחד למצב רוח אחר, מסצינה אחת לסצינה אחרת(לזה אני מקדיש תשומת לב מיוחדת בשאלה המיועדת לכך)

 

5.התזמון(הטיימינג)- מה שהכי תפש אותי בעבודת הבמאי  היא היכולת המדויקת לחבר ולתזמן את כל ה"אמצעים האמנותיים" ליחידה תיאטרלית אחת. הדמויות  והתפקידים שמתחלפים במשך ההצגה בהתאם להתפתחות הסיפור בשילוב עם שינוי בתפאורה, מוסיקה , שימוש בתאורה מתאימה- שמר על קצב נכון בהצגה , יצר מעבר קל ממצב למצב ומסצינה לסצינה.

 

 

                                                            המסר של ההצגה

 

ההצגה "מעגל הגיר הקווקזי" במהותה היא הצגה פוליטית/חברתית ומטרת המחזאי הייתה להעביר מסרים פוליטיים/חברתיים.המחזאי משתמש ב"תחבולה" תיאטרלית ואמצעיים ספרותיים על ידי שימוש בסיפור/משל כדי להעביר לנו מסרים אלו. ברכט, במחזה המקורי , מוצא לנכון לתאר את האווירה העכורה של אחרי המלחמה. כידוע המחזה נכתב בשנים1944-1945.כל העולם היה מרחבים של איי חרבות. האנשים לא האמינו שניתן לשקם את הקיים. שוררת אוירה של פסימיות נוראית, איבוד אמונה כללי מול הכאוס שיצרה המלחמה.מהכאוס הגדול נותרו בעיקר נשים וילדים, הגברים נהרגו בקרבות.המחזה מתחיל בויכוח בין יושבי קולחוזים שונים ברוסיה בקשר ל"עמק המריבה" על איך, כדאי ונכון להתגבר על החורבות שיצרה מלחמה זו. הנושא הוא למי שייכות האדמות אליהם חזרו אחרי המלחמה . האם לבעלי האדמות שהיו שלהם לפני המלחמה או לאיכרים שעבדו אדמות אלו כל השנים. כמובן שנושא זה יעלה לאורך כל המחזה דרך המשל והנמשל במשפט של אצדק מול אשת המושל וגרושקה. (מעגל הגיר הקווקזי,תרגום נתן זך,1983,מבוא)

 

הזקן משמאל-"אבל הגבינה שלכם יוצאת מהכלל"

הזקן מימין-,היא לא יוצאת מהכלל.היא בקושי בינונית.אדמת המרעה החדשה לא שווה שום דבר,לא חשוב מה שהצעירים אומרים.אני אומר ,אי אפשר לחיות שם בבוקר זה אפילו לא מריח שם כמו בוקר". (מעגל הגיר הקווקזי,תרגום נתן זך,1983, עמוד9, שורות 9-14)   ...

 

....ומה בוחר הבמאי לעשות בהצגה שלפנינו? להתעלם לגמרי ממערכה הראשונה. אני רואה בזה טעם נפגם. המערכה הזאת היא מעין "אקספוזציה" לקראת מה שאנחנו נראה מאוחר יותר. מדובר בקולחוז ברוסיה שלאחר המלחמה והויכוח סביב "עמק המריבה" מהווה מבחינת הצופה רקע למה שהולך לקרות מאוחר יותר. במקום מערכה זו בוחר הבמאי להתחיל את ההצגה בקטע " סטאנדאפ" של השחקן הכריזמטי -  שלמה בר-אבא. במשך כמה דקות משחק בר-אבא עם הקהל בקטעי אימפרובציה ורק בסוף "ההופעה שלו" מספר לנו בכמה מילים  על מה שאנחנו הולכים לראות ומה תפקידו במחזה.שאלתי את עצמי וגם שאלתי את הבמאי בשיחה איתו, למה הוא עשה את הבחירה הזו? התשובה של הבמאי הייתה" ממילא אנחנו לא הולכים לדבר על רוסיה, אנחנו הולכים לספר סיפור".

 

 

להערכתי, כאשר ויתר הבמאי על המערכה הראשונה, ויתר על ההיבט הפוליטי של המחזה. כידוע , המחזאי הוא בעל דעות קומנסטיות והביטוי לזה בא במערכה הראשונה.כל ההמשך הוא בעצם הסיפור / אגדה. אחרי המלחמה הגיע ברכט לארצות הברית , שם ניסה להיקלט עד שהתחילו לרדוף אותו בגלל דעותיו הפוליטיות(כבר בהתחלה היה במעקב שרות הביון האמריקאי)הוא מנסה לחזור למולדתו גרמניה ,אך אשרת הכניסה שלו לגרמניה נידחת והוא משתקע בברלין שם הוא בונה תיאטרון משלו ומקבל אזרחות אוסטרית.(נלקח מהמבוא למחזה בתרגום נתן זך משנת 1983 עמוד ד של המבוא) מזה אני מבין שהבמאי ויתר על הפאן הפוליטי לטובת הפן חברתי/ מוסרי. האם לזה התכוון המחזאי? ובנוסף אני שואל את עצמי שאלה שאין  לי עליה תשובה ברורה עדיין. האם, באמת, חייב הבמאי להיצמד לכוונות של המחזאי או שזה לגטימי לבחור בפרשנות מסוג זה? קהל שבא לראות הצגת תיאטרון לא אמור לדעת את הרקע שממנו נובעת ההצגה. הבמאי צריך להניח שהצופה בא להצגה  כ"לוח חלק"(טבולה רסה" בלשון הפילוסופים). לדעתי , לא התחשב הבמאי בנקודה זו כשבחר לוותר על המערכה הראשונה בשלמותה. אני חושב שהתשובה שנתן לי הבמאי הייתה  תשובה מתחמקת ולדעתי הסיבות, שכך נהג , באו מכיוונים אחרים לגמרי והן: 1.להכניס את הקהל באופן מידי לתוך ההצגה והרבה יותר קל לעשות את זה על ידי סטנדאדאפ . כשמשתמשים בכישרונו של שחקן זה הידוע והמוכר לקהל , משיגים את המטרה. אני נזהר מאד שלא להשתמש במושג "משיקולי ריינטינג".אם הבמאי היה בוחר בשחקן או שחקנית אחרת להתחיל את ההצגה הייתי פחות חושד שגם הוא חוטא ב"חטא הרייטינג". .2.השחקן הראשי -בר-אבא מופיע בתפקידו רק במערכה השנייה והמערכה הראשונה היא די ארוכה. היה צורך, כנראה, לתת לזה תשובה . זה בולט במיוחד כשמדובר בשחקן היפראקטיבי כמו שחקן זה והיה צורך כנראה לרצות אותו. במובן הזה, התיאטרון דומה לחיים. "המנהל" /הבמאי צריך לרצות את ה"עובד הבכיר"/השחקן הראשי שלו כמו בכל מערכת ניהולית שאנחנו מכירים. במודע או לא במודע, הצליח כאן הבמאי להראות עד כמה דומים התיאטרון לחיים. במהלך השיחה עם הבמאי הוא דיבר על השורות האחרונות שבהם מסתיים המחזה: (מועתק מהמחזה  בתרגומו של נתן זך משנת 1983 ואם אני זוכר נכון , זה לא בדיוק מופיע במילים אלו בהצגה)

 

הזמר: "אולם אתם ,אשר האזנתם לסיפור מעגל הגיר,שוו לנגדכם את חכמת הזקנים: יהיה הכול שייך לכל שיוכל עימו , כלומר -הילד לאישה האימהית,למען יגדל. העגלה לעגלון הטוב,למען ינהג בה היטב, והאדמה אותה מים,למען תיתן פריה בעיתו." (מעגל הגיר הקווקזי,תרגום נתן זך,1983, עמוד125 13-20)  

 

אלה המשפטים שבהם בחר המחזאי לסיים את המחזה. על פניו זה נשמע  כסיום  וכמסר אופטימי. בשיחה עם הבמאי , הוא הדגיש עד כמה בטא  ברכט דעה לא מציאותית בשורות אלו ושהמציאות היא בעצם לגמרי אחרת. ובכל זאת , למרות דעת הבמאי , הוא בחר להביא את השורות כלשונם וכתב אותם בגדול על הקיר בסיום ההצגה.. אם זו הייתה דעתו של הבמאי למה לא הוסיף לשורות אלו סימני קריאה או סימני שאלה שיבטאו את דעתו? אי אפשר להתעלם מהעובדה שאלו השורות האחרונות במחזה וזה הרושם שאיתו הולך הצופה הביתה.נדמה לי שהבמאי לא הלך " עד הסוף" עם האמת הפנימית שלו. אולי חשש מהבעת דעה פוליטית? נקיטת עמדה זו מחזקת את דעתי שהבמאי לא רצה להתעסק כלל עם הצד הפוליטי של המחזה.זה מאד תמוה בעיני כי בשיחה עם הבמאי הוא דיבר על הפן הישראלי-פלסטיני? עוד משהו שתפס אותי.במחזה , שם הילד הוא מישל(לפי התרגום של נתן זך משנת 1983). הבמאי משתמש בשם מיכאל. כמובן ששימוש בשם זה ,בעל הצליל העברי המוכר , מביא אותנו לחשב שאולי מדובר דווקא בילד ישראלי ולא בילד קווקזי. בחירה זו היא נבונה בעיני מאחר וזה רק שימוש בשם ולא יותר וזה משמש כקריצה. אין לי שום ספק שהבמאי ,כשעשה את עבודתו, ראה לנגד עיניו את המאבק הישראלי- פלסטינאי והוא גם ביטא את זה בשיחה לאחר ההצגה. במחזה, ברכט מספר על ארץ אחרת ובעצם מתכוון שהקהל יבין שמדובר בארץ שלו.

 

במערכה הראשונה ( תרגום נתן זך משנת 1983, עמוד 9 שורות 23-30) יש דו-שיח בין "הזקן מימין" "החייל" ו"הטרקטוריסטית הצעירה":

הזקן מימין: העמק הזה היה שייך לנו מאז ומעולם

החייל: מה זאת אומרת מאז ומעולם ? כשהיית צעיר לא היית שייך לשום אדם מאז ומעולם. כשהיית צעיר, לא היית שייך אפילו לעצמך כי אם לנסיך קאזבקי.

הזקן מימין: העמק שייך לנו לפי חוק

הטרקטורסטית הצעירה: צריך יהיה בכל אופן לבדוק מחדש את כל החוקים כדי לראות אם הם עוד בסדר.

 

המחזאי הציב זרקור מול הבעיה הפוליטית הבוערת ביותר במחזה כשהוא מדבר על ארץ אחרת. ידידנו הבמאי , לא חשב שהבעיה חשובה וויתר על מערכה שלמה לטובת סטנדאפ של השחקן ברוך הכישרונות-  שלמה בר-אבא. מה חשב הבמאי? שניתן להתעלם מהבעיות הפוליטיות שמציב המחזאי? מוטב לטפל רק בבעיות החברתיות כמו השחיתות שמתוארת במחזה? או לחילופין ניסה הבמאי להימנע בתחילת המחזה להתעלם מהבעיה הפוליטית בתקווה שהיא תיחשף תוך כדי המחזה?

 

 

סיכום- בניסיון להביא לבמה מחזה "אבסורד" בוחר הבמאי להתעלם מהפן הפוליטי וכנראה מצפה מהקהל שיסיק את המסקנות לבד. אני מברך על גישה זו אבל לא בטוח שהיא נכונה מספיק.                                                                         

הכותב הוא עוסק בתיאטרון שנים רבות. החל מתיאטרון קהלתי כשחקן וכותב, עבור בהדרכה .לומד אמנויות+פילוסופיה באונברסיטה הפתוחה.בשנתיים האחרונות עוסק בכתיבה לתיאטרון. 1.חלומות אבק המבוגר.2.גילגולו של ליצן.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר