10 יוני 2011

בין חובב למקעקע ציון

לפני כשלש שנים יצא כותב טורים אלו במאמר רחב יריעה המבאר מדוע (כשם המאמר): "שמאל הוא ימין ימין הוא שמאל".  כבר אז אובחנה התופעה כי ציבורי שמאל רבים מצאו בית אדאולוגי בקרב הימין המתון באשר מפלגותיהם המסורתיות התדרדרו במורד שאול-השמאל לעבר אנרכיה קומוניסטית איסלמיסטית, ואילו אנשי השמאל האוטנטי לא יכלו להשלים עמה כבנים לעם היהודי בארצו ישראל.

מאז עוד הוחרפה הנטיה אשר תוארה אז כבר בהתהוות.  כיום הולך ונוצק מיזוג וולנטארי (אינטגרציה) הדוק יותר אשר מאבד אט אט את אפיונו המפלגתי האנכרוניסטי לעבר אפיון יהודי-ישראלי-לאומי אשר אנו כאן בחרנו לכנותו "חובבי ציון"  בעוד שאנו מתייגים את המחנה האחר כ "מקעקעי ציון".

התדרדרות האקדמיה הישראלית

מפאת קוצר היריעה לא נוכל להתיחס כעת (זה יגיע מאוחר יותר) לסיבות לשינוי בכל רבדי החברה הישראלית ובמאמר זה נתיחס בקצרה אך לסקטור האקדמי בישראל ובפרט לפקולטות "הרוח" בו אשר הקיטוב בין חובבי למקעקעי ציון היגיע שם לגבהים חדשים.  הסקטור האקדמי הפך מעמוד האש החברתי למוסד הבזוי על ידי רבים  הפך לשנוי במחלוקת בעוד שעליו להיות לב הקונצנזוס.  כמובן כי ההתיחסות להלן מצביעה על חלק יחסי קטן מתוך האקדמיה המגיע בעיקרו מלימודי "הרוח", אך צעקני ובעל משקל סגולי העצום ורב ממספרו הממשי, באשר מגובה הוא באורח רב עוצמה וגורף על ידי תקשורת ומערכת המשפט ישראלית שוטמת מדינת היהודים בארצם ישראל.

העוסקים בלימודי "הרוח" אמנם אצים דצים לתייג את מקצועם "כמדעי הרוח" דהיינו כ"מדע", אך כמובן כי אין שטות גדולה הימנה.  מדע הינו ענין לנושא מחקר, בדיקה והוכחה אמפירית, יש להוכיח את הניטען באופן שלא כל בעל דעה, נכוחה או מעוקמת יוכל לזעזעה באצבע צרדה.  אנשי מדע אמנם טוענים למסקנות שונות אך אלו נישענות על עובדות בעוד לימודי "הרוח" נישענים על הלכי רוח מזדמנים בעלי ביסוס עובדתי חובבני.

מדעי הרוח, סוציאולוגיה, עבודה סוציאלית, "מדע" המדינה" וכיוצא באלו הינם ענין לדעה ודעה זו משתנה מאוניברסיטה לאוניברסיטה, ממרצה למרצה ואף אותו המרצה יכל לשנות דעתו בהתאם לחומר הקריאה שנחשף אליו בליל אמש בלא שיסתור כל תזה מושרשת אחרת, באשר אין בנמצא תזה מוסכמת ומקובלת על ציבור מרצי "הרוח" דהיינו, לימודי-הרוח הינם חוג מתנס"י של בעלי ענין המוכנים לקלוט כל משב רוח מבלי לתת לכך מיצוק מדעי באשר אין בנימצא כל ביסוס מדעי.

לא בכדי, מרבית המרצים באקדמיה העוסקים הן בכיתות והן מחוצה להן בפוליטיקה באים מלימודי-הרוח ולא בכדי חלקים ניכרים בהם שוטמי ומאררי ישראל.

הם מודעים היטב לעובדה כי מעמדם האקדמי, המדעי רעוע וכך, מנסים למשוך תשומת לב באמצעות מעורבותם בענינים פוליטים.  נושא חסך תשומת הלב בו אותם מרצים לוקים בו אינו נישאר בגדר האוניברסיטה והם מפיצים מרכולתם הפוסט-אקדמית בארצות הים באשר אך שם מחפשים אנטישמים מושבעים את חיית המחמד הישראלית להתגדר ולהתגנדר בה למען הסר מעליהם את התווית האנטישמית.  כלומר, מרצינו מפקולטות "הרוח" משמשים ברצון ובידיעה ברורה כ"אידיוטים מועילים" להכפשת ישראל בידי האנטישמים מבחוץ (וגם-אוי לאותה הבושה, אלו המתיוונים מבפנים).  מכירת החיסול של מדינת ישראל יש בה יתרונות עבורם כגון הזמנות להרצאות בארצות הים, כיבודים שונים, פרסים שמטרתם נישכחה מרגע שהוענקו וכמובן, שלמוני כסף מזומן או שווה ערך.

אליה וקוץ בה.  כאשר הם מערבים עצמם בפוליטיקה הרי דעתם אינה נחשבת יותר מדעתם של "מסעודה מאופקים וברקוביץ מכרמיאל".  הללו מביאים עצמם למישור שווה עם כלל האוכלוסיה ומאבדים את יתרונם האקדמי המתמקצע היחסי והופכים בכך כאחד האדם ובכך חושפים עצמם לביקורת לגיטימית ("מקארתיזם" הם מכנים ביקורת זו).   האמור נכון שבעתיים באשר לאמנים, ידוענים, סופרים ובכלל, כל המכנים עצמם על אחריותם "אנשי רוח".  הללו, אין בחזקתם ולו מושג ירוק עודף על פני "יוסי נהג המונית" ו"חביב השרת בבית הספר", אך בנכלולי אין קץ עושים פירסומם קרדום לחפור בו, לקדוח מוחותינו ולשתול בו דעתם המופרכת ותלושת המציאות.   

יתרה מזו, גדולים וחכמים כדוגמת סוקרטס וג'ורג' אורוול בנוסף לאחרים כמובן כבר גרסו כי רק אינטלקטואלים מסוגלים לחשוב והתבטא כה בטפשות בנושאים שאינם בתחום התמקצעותם.  דהיינו, אנשי הרוח והצלצולים מרעילים בטפשותם את נפשם הרכה ש תלמידיהם / תלמידינו ומפיצים את משנתם הקלוקלת, המנותקת, חסרת הבסיס התלושה מכל שבילי הגיון וחוכמה. 

הרעלה אידאולוגית זו הנוטה ברובה המכריע לעבר השמאל הקיצוני ומשנתו מביאה בסופו של יום את ילדינו לראות עצמם כשייכים לכת מקעקעי ציון.  ככל שחולף הזמן אנו מאבדים צברים יקרים מילדינו לאידאולוגית המולך, המתיוונת, מרקדת עשתורת והבעל המודרנים.  ובשפת היום-יום, במקומותינו גדלים דורות תלמידים אשר אינם רואים סיבה לישיבתם דווקא בארץ ישראל וקשרם עמה הינו אקראי בלבד עקב שטיפת המוח האנטי יהודית וציונית אותה הינם עוברים בחדרי הכיתות וההרצאות.

כפי שמשובט מביא משובט במערכת המשפט, צה"ל והתקשורת ובכך מגיעים הבינונים לדרגות השפיטה הבכירה והפיקוד הצה"לי, כך גם במערכת האקדמית תהליך הברירה הטבעית מכלל האוכלוסיה האמור להביא אל האקדמיה את הטובים ביותר מכלל הציבור סובל ממדגם סטטיסטי המקדם אך חלק קטן באוכלוסיה למשרות מרצים בלימודי הרוח.  בהערכה גסה ובהכללה!, המדגם לבחירת מרצים מגיע מ- 25% בלבד מהאוכלוסיה בעוד 75% מודרים, מנופים, נחסמים מהמשרות הנחשבות.

התוצאה, כמו בנישואי קרובים, איכות אלו הניבחרים לתפקידים בכירים במערכות המשפט, התקשורת האקדמיה וקציני צה"ל הבכירים, איכות זו הולכת ומתדרדרת וככל שימשך מצב אנומלי זה נלך כולנו וניתדרדר עם הממונים הכושלים למשרות הקובעות.

ללא שינוי מקצה עד הקצה בתהליך מינוי לתפקידים בכירים בכל זרועות השלטון, הצבא, האקדמיה התקשורת והמשפט תלך מדינת ישראל ותדרדר מדחי ליותר דחי.  אין הכוונה כאן להפוך את הקערה על פיה, אלא להביא לאיזון ופתיחות לדעות המבטאת את כלל האוכלוסיה בישראל על גווניה וזרמיה השונים באמצעות פעילות מינויים מתקנת.  כיום מדינת ישראל נחשבת למדינה דמוקרטית דה-יורה אך לאמיתו של דבר ממודר ומודר מרביתו של העם בכוונת מכוון מכלל הגופים אשר אינם ניבחרים על ידי הציבור אלא ממנים את עצמם מתוך עצמם בעוד אין כל אחריות על מעשיהם נחה על כתפיהם.

התיוג בין ימין לשמאל שגוי

אפשר כי לנו לכולנו יד בעיוות התרבותי והחברתי העובר על מדינת ישראל.  התיוג בין שמאל לימין הינו אנכרוניסטי ואינו עונה על המציאות בשטח.  בכך כי אנו מתייגים אנשי שמאל לשלילה באורח גורף כעוכרי ישראל אנו דוחפים ציבורים אלו לעבר קווים אדומים שאינם רצויים להם ולנו.  בדיוק כפי שאנו מתייגים אנשי ימין באורח גורף לשלילה וגורמים בכך את אותו הנזק מהצד הפוליטי הנגדי.

למעשה, האבחנה בין שמאל לימין הינה שגויה מעיקרה.  לא אך אנשי ימין הם לאומיים ונוצרים בליבם את קיום מדינת ישאל בליבם בעוד אנשי שמאל הם המנסים להחריבה.

בעובדה היא כי קיימים בנינו מאות אלפים של אנשי שמאל אשר מחזיקים בערכי היהדות, הציונות והדמוקרטיה בדיוק כאנשי הימין.  יתירה מזאת, ציבורים עצומים של אנשי שמאל אוטנטי (שמאל יהודי, ציוני ודמוקרטי כפי שהיה קיים ופעל בשנות הארבעים, החמישים השישים והשיבעים למאה הקודמת במקומותינו), נימצאים כיום במחנה הימין המתון אשר בניגוד לעבר מתפרש כיום החל ממרכז המפה הפוליטי ועד הקיר הימני ביותר צפונה, באשר לא יכלו יותר למצוא בית אידאולוגי העונה למאוויהם הלאומיים במחנה השמאל שהפך פניו, שהלך והקצין שמאלה לעבר השמאל הרדיקלי-אנרכיסטי-פשיסטי בעודו חובר לאויבי ישראל האיסלמיסטים הפלשתינים והפך בכך יותר ויותר לפוסט יהודי-ציוני-ודמוקרטי.

די אם נסבר את האוזן בעובדה כי מפלגת "קדימה" אשר (למצער) התימרה לייצג את מרכז המפה הפוליטי, הפכה במובנים רבים אף שמאלית יותר למפלגת מר"ץ.  חברים בכירים במפלגה זו חברו לאויבי ישראל הפלשתינים (תוך חתירה, הסתה ושיכנוע הפלשתינים באורח בוגדני להלל לסרב לנסיונות ההדברות של ממשלתנו עמם), "קדימה" חברה הדוקות לאירגון שוטם ישראל מובהק החותר להפיכתה למדינת כל אזרחיה הלא הוא ג'יי-סטריט האמריקני ובכך, במשתמע חברה לשוטם ישראל הגדול מכולם המהווה איום אסטרטגי על קיומה של מדינת ישראל הוא הסוס הטרויאני הישראלי: "הקרן לישראל חדשה" אשר ג'יי-סטרייט הוא יציר כפיה.  וכתבלין אחרון, איבדה את כל הכיוון החברתי אשר כה התימרה לאחוז בו.

גם אם אנשי ימין, שמאל, חילונים ודתיים הנימנים על גוש חובבי-ציון המאוחדים על ידי ערכי המוסר היהודי, הציונות והדמוקרטיה כגישה בסיסית עקרונית, חייבים אנו כולנו להכיר בעובדות החיים, כי אפשר ותמיד יהיו אנשים אשר דעותיהם בנושאי חברה, מדינה ופוליטיקה תהיינה שונות.  אך כל זמן שהמטרה הכוללת דהיינו, קיומו של עם-לאום ומדינת העם היהודי בארץ ישראל, הרי שעלינו לכבד את דעתו של האחר המחזיק בהנחות בסיס כשלנו.  כמובן, ניתן להתווכח, ניתן לחלוק, ניתן להתנגד אך כל זאת תוך כבוד הדדי, פתיחות וניסיון כן להבין את טיעוני המתנגדים.  הם אינם טיעונים מופרכים, לכל כיוון, אנשים טובים מבין חובבי ציון זכאים לדעות משלהם גם אם אינם מקובלות על האחר מאותו המחנה.

מאידך-גיסא, עלינו להלחם מלחמת חורמה במקעקעי ציון עד שלא ישאר להם זכר אידאולוגי בנינו.  זו חבורת השרלטנים הבאים לסובבנו בכחש כי אמנם הם קוראים לחרמות כנגדנו, הם קוראים להפיכת מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה הפלשתינים אך כל זאת משום "אהבת ישראל הבוערת בליבם".  לשיטתם, הרי כל לגיונות הדה-לגיטימציה הנוצרים בעידוד משנאינו מבפנים ברחבי העולם יהפכו באיבחת יום לציונים דגולים, כל שנידרש הוא לחזור ל"קווי אושוויץ" (קווי 67 ) והנרוונה תרד על הארץ.  ניבצר מהם להשיג כי יהודי העולם בכל אתר ואתר עוד יספגו מאות בשנים את נחשול האנטישמיות שהם נותנים את ידם להווצרותו כעת.

הדמוקרטיה מאפשרת לנו מרווח תגובה מספק במדה ואנו יודעים כיצד להפעילו במסגרת 'הדמוקרטיה המתגוננת'.  סילוקם של מקעקעי-ציון לא יבוא ביום אחד, אידאולוגיות גם אם מופרכות ומעוותות אינן מחוסלות באיבחת החרב (כפי שמאמינים איסלמינו הרצחנים).  אם חפצים אנו לשמור על ערכינו היהודים והדמוקרטים המכתיבים מהלכינו אזי נידרשים אנו לסבלנות, לנחישות ולהתמדה.  ראו את שארע במקומותינו, בתוך כעשור ניפקחו עיניו של העם הזה והוא הדף את משנאי החינם בנינו, את מקעקעי ציון לנישות אשר משם יקשה עליהם להרים ראש.  עוד סבלנות, עוד אורך נשימה, עוד עשור והמטרה תושג.  בעובדה היא כי האור בקצה המנהרה, השלכת מקעקעי ציון לבור הוירטואלי שהמה כרו לנו לכולנו, האור הזה הולך וגובר הולך ומתעצם בהיר מאי פעם.

ללא אחדות המחנה אין לנו תקומה

לפני אלפי שנים כבר נישמעה הקריאה "מי לאדוני אלי" וכך גם בימינו אנו.  לא שמאל וימין הם המככבים למעשה בנתיבי החברה שלנו אלא "מי לחובבי ציון המחנה יאסף", אלו הם היהודים האוטנטים בנינו, בניגוד ל"מקעקעי ציון", אלו שוללי היהדות וזכות היהודים להגדרה עצמית, המתיוונים עובדי הכוכבים והמזלות בנינו.  לאושרנו, הולך ומעצים מחנה חובבי ציון וכולל בחובו אנשים מכל זרמי החברה והתרבות הישראלים, יהודים דתים, חילונים, חרדים, אנשי שמאל, אנשי ימין, הבאים מכל שדרות הציבור.  מסממני הנהירה של אנשי שמאל לעבר הימין המתון ניתן לראות בשינוי הגוון של הימין מקפיטליזם דורסני מוחלט לעבר גוון חברתי מתעצם, סוציאליסטי.  הימין הפך, וטוב שכך, מקפיטליסטי לקפיטל-סוציאלי בהשפעת אנשי השמאל האוטנטי הממלאים כיום שורותיו.

על מקעקעי ציון נימנים חרדים קיצונים מטורללים כנטורי-כרטא, אנשי שמאל בולשביקי-טרוצקיסטי-סטליניסטי, אנשי אקדמיה שרק הם מסוגלים לטיפשותם הארורה מקעקעת מדינתם, עיתונאים ופרשנים שוטמי מדינתם ועמם, אנשי משפט הנימנים על הקרן לישראל חדשה המתעלת אותם לחורבן המדינה היהודית בארץ ישראל, כמו גם אנרכיסטים בפרוטה אשר מוחם כבר הפך מרק דלוח ממנות יתר של סמי הזיה.

על חובבי-ציון להתהלך בגו זקוף, בגאווה על כי מחזיקים הם בערכי מוסר אוניברסלי ליברלי ומוסר היהדות יחדיו ומישמים זאת בעצם ישיבתם ותמיכתם במדינת העם היהודי בארץ ישראל.  עם ישראל ידע את פגיעתם הרעה של מקעקעי-ציון משך כל שנות קיומו, תמיד ידע העם הזה להתגבר על מדיחיו, מדוחיו ומארריו, לברשם הצידה כמטרד בזוי.  ההסטוריה של העם היהודי מורה כי אכן הצלחנו בכך ולכן גם נגבר בעתיד.

אהרון רול

amroll@sympatico.ca