ועגולי המשקפיים היושבים בחוצות. שמאלנים שטחו עיניהם מראות ועסוקים ללא הרף ושעות נוספות בשכנוע עצמי שיש עם פלישתי

שרוצה שלום עם היהודים שחיים בארץ. היו להם לפלישתים הרבה מאוד הזדמנויות להוכיח במאה וחמישים השנים האחרונות רצון

אמיתי לשלום עם היהודים. בחצי השני של המאה ה 19, תחילת המאה ה 20, כמובן 48' 56'' 67' ומה שביניהן.. נו ו..? הם לא

נקפו אצבע מול מחוות וויתורים ישראליים רבים מספור. נפלאה ממני התנהוגתם של "האינטלקטואלים דה לשמאטס" שממשיכים

לחרבש "שגם היהודים לא מעוניינים". אף אחד מהם אבל ממש אף אחד לא מחה ולא מוחה על הליכת ישראל לקראת שכנינו

וגירשה בטרנספר אלפי יהודים נשים וטף מגוש קטיף. אותם מזבלי התקשורת לא עסקו באלפי ילדות וילדים, הים כבר נערות

ונערים -פלוס- בקורותיהם מאז ועד היום. נערות רכות שנעצרו ע"י המשטרה לימים רבים. אילו דיווחו על נערה אחת לכל יום מעצר

גילה, משקלה, 'עוונה' 'ופשעה' תנאי מעצרה, כפי שמדווחים על חייל אחד בשבי השכם וערב, או אז אפשר היה לומר "לפחות איזון".

'האינטלקטואלים' מרבים להצמיד מקרה החייל הזה לרון ארד. שכחו מי היה ראש ממשלה כשרון נשבע והיה כמטחווי קשת מגבול

ישראל ומי לא נקף אצבע להביא לשחרורו. מעניין מדוע. אחד מההתנהגויות המדהימות של הפלצנים הנ"ל היה פרסום תמונה של

מחלקת מג"ב מול נערה בזמן "פנוי שכונת אמונה". הנערה לא זכתה למילה אחת מאוחזי הקולמוס. אבל צלם התמונה מילא את

הכותרות והתמלא בפרסים. "אתה הבנת את זה ברוך".? אילו מעשני הפייפ ועגולי המשקפיים היו עושים לעצמם מנהג לעזוב את

את המשרד הממוזג נגיד פעם בשבוע, ובין טיסה לטיסה "במחלקת עסקים" לחו"ל להשמצת ישראל שם והיו 'יורדים לשטח' על

אמת ולהצטרף בשקט לבוקרים, נוקדים, יוגבים, רבשי"ם ועוד., ויחד עמם להפגש "בתנאי שדה" עם 'עמך פלישתים' בשיחה של

לאחד על אחד, הם היו שומעים זמירות משכנינו ועל מחשבותיהם הכנות לגבי דו קיום. קשה לנכס תכונה כמו צביעות על בסיס 

אתני. בודאי לא לעשות הכללות. בכל זאת מי שמכיר מקרוב את שכנינו לא יכול לקח מהם את המקום שהם רשומים בטבלה.