לפני כ3 שבועות החלה אותה מחאה לגיטימית וצודקת על ענין מחיר הדיור בישראל, ועל דיור בר השגה, למעשה מי כבר זוכר מה היו הסיבות לתחילת אותו מאבק ציבורי, מהסיבה שמאז כבר עברו כ"כ הרבה מים בנהר, קפצו אין ספור טרמפיסטים על עגלת המחאה הזאת, עד שבסופו של יום נגיע למצב האבסורדי של "תפסת מרובה לא תפסת".

וואלה זה כבר מתחיל להיראות שכל אותם מוחים כבר התאהבו ברעיון המחאה והצלחתה וכבר שכחו בעבור מה הם מוחים ועל מה, ועם הרוח הגבית שהם מקבלים מהתקשורת המגוייסת אותה אהבה רק הולכת ומתעצמת מרעיון המחאה ולא ממציאת הפתרונות לכל אותן מצוקות.

אז ראש הממשלה הקים ועדת שרים בתוספת מומחים מתחומים שונים שיאזינו ויקשיבו לכל נציגי המוחים וינסו להגיע לפתרונות ולהביא לשינוי מיוחל, הוא כמובן מואשם בועדה מנופחת שעוד בטרם החלה את עבודה כבר נחרץ דינה שכל ענינה הוא למסמס את הפתרונות וכל תכליתה הוא לצנן את המחאות ולהביא להיעלמותן, לא יודע אולי כן אולי לא, אבל עם גישה שלילית כזו על אותה ועדה שאפילו לא החלה את דיוניה וכבר נחרץ גורלה אני בספק אם בכלל יהיה לה סיכוי לההגיע לדיונים מפרים ומועילים.

הרי מנגד יכולה הממשלה לטעון שמול אין ספור טרמפיסטים שקפצו על עגלת המחאה,היא לא יודעת  עם מי בכלל צריך להידבר? מי המייצג האמיתי של אותה מחאה? ומי בכלל נותן את הלגיטימציה לנציג הסטודנטים לדבר בשמם של השוטרים לדוגמא? או מחאת האימהות? הרפתנים? ההסתדרות? הרופאים? חסרי הדיור? וכו'. מי מבטיח לאותה ועדה שהוקמה ע"י הממשלה שאותם הנציגים אכן קיבלו מנדט לדבר ולייצג מישהו? האם הם נבחרו? האם יש להם את הלגיטימציה לדבר בשמי לדוגמא? לייצג את האינטרסים שלי שלא קשורים לענין הרופאים,שוטרים,סטודנטים,אימהות,הסתדרות וכו'.

זה אך טיבעי שבגלל ריבוי הגורמים שקפצו על עגלת המחאה מן הסתם באותה ועדה ממשלתית ישב השר שאמון על משרד כלשהוא יוכל לדון בענינים הקשורים למשרדו, כמו השר לבטחון פנים שיבדוק את מחאת השוטרים, שר הבריאות שיבדוק את ענין הרופאים, ושרת החקלאות את ענין הרפתנים ושר החינוך בענין הסטודנטים אז על מה בדיוק נשמעת הביקורת בענין הזה? על גודלה? כן מנופחת או לוא.

מה שמתסכל אותי בכל הסיפור הזה, הוא שאם אני מסתכל על עצמי לכאורה מצוקת הדיור היא הענין הכואב לי ביותר, הרי אני גר בשכירות משלם 3000 ש"ח בחודש שכירות, + מיסי מושב+מיסי מועצה מה שמעלה לי את ההוצאה לסביבות 4000 ש"ח לחודש וזה רק בעבור קורת גג, לקנות דירה במחירים  של היום אין לי סיכוי ואם לא אזכה לשיחת טלפון מהגברת אריאלה מהלוטו או אזכה בירושה מן הסתם לעולם לא אזכה לבית משלי בגלגול הנוכחי.

אז כן בתחילת המאבק הוא דיבר אליי, נגע בי והיה חשוב לי אבל לאט לאט בראותי את כל הטרמפיסטים שקופצים על המחאה הבנתי שזהו הלך עליי, אין סיכוי שתבוא ישועה למצוקתי, כי ברור לי שמרוב עצים כבר לא רואים את היער, ומרוב דרישות ברור שהממשלה לא תוכל לעמוד בכל אותן עשרות דרישות ואז כל אחד יזכה לפתרון חלקי ומצומצם ובסופו של יום נצא קרחים מכאן ומכאן.

אני שעובד בחברה פרטית תחת חוזה אישי, אין לי הסתדרות עובדים מאחוריי שתדאג לי, לא זכיתי לפיצויים מהפרטת תנובה כמו הרפתנים, ואין ביכולתי לנתח באופן פרטי בבית חולים אסותא תמורת עשרות אלפי שקלים בחודש כמו רופא בכיר,ואלו רק שתי דוגמאות מכל אותם טרמפיסטים.

ברור לי דבר אחד שכאשר יקבלו את ענין האמהות וחינוך חינם מגיל 3 חודשים המרויחים הגדולים יהיו המגזר החרדי והערבי ששם רמת הילודה עדין כפולה ומשולשת ממשפחה ממוצעת ומרבית המשאבים ילכו לשם והם יהיו הנהנים העיקרים מאותו חוק שמבחינתם הוא פחות רלונטי לענין שוק העבודה אבל יקל על מצוקתם, הרי חלילה לנו מאפליית ציבור זה או אחר על פני השני הלוא כן, זוכרים ערבות הדדית .

ברור לי שכאשר ייבנו דירות ברות השגה הנהנים הראשונים יהיו משפחות ברוכות ילדים, ומרבית הדירות ילכו שוב למגזר החרדי ,ולאלה שיוותרו יעמדו לפניי בתור האימהות החד הוריות, הקשישים,הנכים,ובעלי הצרכים המיוחדים, וביננו אין סיבה שלא, רמת ההכנסה שלהם נמוכה משלי במאות אחוזים, אני לא מוכן לעמוד  בתור לפני ילד רעב, קשיש,נכה וכו' ,כי מבחינתי ערבות הדדית היא לא רק סיסמא.

והכי מדאיג מבחינתי הן כל אותן האמירות והאשמות על ציבור המתנחלים והדרישה לייבשם ולהפסיק לממן אותם לכאורה, אז לכל אותם אלה שזועקים בגנותם ומאידך מוחים על יוקר המחיה.  אם נלך לשיטתכם ונחזיר את ציבור המתנחלים לתוך ישראל, האם יש למדינה את היכולת לשכן 300000 מתיישבים? יש לנו מספיק דיור בעבורם? יש לכם מושג כמה יעלה לנו אותו פינוי? פיצויים? האם זה יקדם את האינטרסים של כל אלה שמוחים היום על יוקר המחייה? עד היום לא סיימנו את הסיפור עם מפוני גוש קטיף וחבל עזה, עבר כמעט עשור מהפינוי ההוא, האם זה יקדם את המחאה?

אז כן בראשית המחאה אולי היה אינטרס לאלה שיצאו אליה לצרף כמה שיותר קהלים, לתת נפח לסחוף את ההמונים ולהוציאם מבתיהם להפגנות ומחאות ענק מצפון לדרום, עד למחזות שצפינו אתמול הבעייה הקטנה שבדרך קפצו על העגלה כ"כ הרבה אינטרסנטים וטרמפיסטים עד שאת הסיבה ליציאה למחאה כבר שכחנו, ואותו המון שהתאהב ברעיון המחאה ולא במהותו יגרום לאפקט הבומרנג שבסופו של יום ישאיר אותנו ללא הישגים כי את מרבית המשאבים נידרש  שוב להעביר לאותן אוכלוסיות שהרגלנו אותן לחיות על גבינו והיום אנחנו בטיפשותנו נלחמים את מלחמתם.