בשבוע שעבר הוכרז על זוכי פרס וולף לשנת 2012. חמשת פרסים בסך 100 אלף דולרים כ"א, יוענקו בתחומי הפיזיקה, המתמטיקה, הרפואה, הכימיה והאומנויות. (ראוי לציון מיוחד, כי בתחום זה נבחר הפעם תחום המוסיקה והזוכה הוא אחד מגדולי הטנורים בכל הזמנים, פלאסידו דומינגו, שהחל את דרכו באופרה הישראלית). חתני הפרס מצטרפים לשורה מכובדת של טובי המדענים והאמנים שזכו בפרס יוקרתי זה מאז נוסד קרן וולף ב-1976.

מדוע עוררה את תשומת ליבי דווקא ידיעה זאת בתקשורת? נזכרתי בכך שהגורל הפגיש אותי פעם עם האדם שעל שמו הנקרא הפרס, ד"ר ריכארד וולף, או בשם שנקרא באותם הימים ד"ר ריקארדו אי לובו. (השם המלא שלו הוא dr. ricardo subirana y lobo wolf. סוביראנה היה שם הנעורים של רעייתו פרנסיסקה, אשר אף היא נמנית על מייסדי הקרן).

בשנות השישים המאוחרות של המאה הקודמת, שימשתי רכז החטיבה הצעירה של מפ"ם בתל אביב ובמסגרת פעולות התרבות שארגנתי בלילות שישי במועדון המפלגה ברחוב ברנר 2, ערכנו גם ערב על קובה והזמנו את שגריר קובה בישראל, ד"ר ריקארדו לובו להשתתף. הערב עבר בהצלחה בינונית - הרעיון שלי לקיים ערבי תרבות בלילות שישי, לא זכה להצלחה מרובה, אולי בגלל שלא ניחנתי בכושר הארגוני וקסמו האישי של פיסקה, (שמואל פירסטנברג, שגם עמו היה לי הכבוד להיות מיודד), שהפך את מועדון צוותא למה שהוא היום, אחד המרכזים החשובים לתרבות ולאומנות - אבל בסיומו, על כוס קפה (לא קובני, לדאבוני) יצא לי קצת לשוחח עם אורחי המכובד.

הוא סיפר לי, כי נולד כריכארד וולף בהנובר, גרמניה, כבן למשפחה יהודית מסורתית. בשלב זה עברנו לשוחח בשפת אימי, גרמנית. הוא היגר לקובה עוד לפני מלחמת העולם הראשונה והקים בה את ביתו. כאדם שהתחנך על ערכי מוסר אנושיים, תמך רעיונית וכספית במחתרת בהנהגת פידל קאסטרו, שהתקומם נגד הדיקטאטור השנוא הגנרל פולחנסיו באטיסטה וכאות תודה מינה אותו קאסטרו, אחר שעלה שלטון, כשגרירו בישראל.

לא זכיתי להיפגש שנית עם האיש ורק מתוך קריאה בעיתונות ומקורות אחרים נודע לי, כי אחר ניתוק היחסים עם קובה אחר מלחמת יום הכיפורים בשנת 1973, החליט השגריר שהתאהב בישראל, להישאר בארץ, בווילה המפוארת שלו בהרצלייה.

לא ידעתי גם, כי וולף היה ד"ר לכימיה, ממציא וצבר הון רב בזכות המצאתו (בתחום הפקת הברזל). רק כאשר פורסמה ב-1975 הידיעה על ייסוד קרן וולף, המעניקה פרסים למדענים ולאמנים מרחבי העולם וכן מלגות לסטודנטים ומענקים לאנשי מדע, העוסקים במחקר במוסדות להשכלה גבוהה בישראל וראיתי את צילומו של מייסד הקרן, קישרתי בין מכרי מהערב לכבוד קובה והנדבן שתרם 10 מיליונים "לאנשי מדע ולאמנים נודעים מכל רחבי העולם, בעד הישגיהם למען האנושות ולמען יחסי ידידות בין העמים, בלי הבדל אזרחות, גזע, צבע, דת, מין או השקפה פוליטית".‏‏ פרס וולף בכימיה ובפיזיקה נחשב בעיני רבים לפרס השני ביוקרתו לאחר פרס נובל וגם לפרסים בתחומים אחרים מייחסים חשיבות בעולם.

מחשבה מעניינת: אם באותו ערב לפני 51 שנים הייתי יודע מי מסתתר מהאחורי החזות הדיפלומטית המעונבת, האם הייתי מעיז לבקש ממנו מענק צנוע למען המטרות בהן האמנתי? אינני סבור, כי כן. מעולם לא הצטיינתי בגיוס כספים. מאידך, אולי הייתי מפסיד שיחה נעימה עם דוד יהודי חם ובעל חוש הומור עממי.

(הצילום המצורף בוצע ע"י פוטו ארדה הידוע, במאי 1961)