כל מי שראה אמש (יום ה' 28/2) את המשחק של מכבי ת"א - ריאל מדריד במסגרת היורוליג, לא יכל שלא להיזכר במכבי של תחילת המילניום. אותה מכבי של שאראס, פארקר, באסטון, וויצ'יץ ובורנשטיין. מי בכלל זוכר את ההפסד בגמר מול ירושלים ואת פציעתו של פייזר שהלחיצה את אוהדי הקבוצה.

ביינום הזכיר לי ברגעים מסויימים את שאראס בצורת הביטחון שהפגין ובניהול המשחק המצויין שלו אתמול. וויצ'יץ מוכיח פעם אחר פעם שהוא עוד רחוק מלומר את המילה האחרונה. (למרות שאני עדיין חושב שהוא נמצא לאחר שיאו) האסיסטים הנפלאים שלו ובמיוחד ה"אליהופ" למוריס, לא השאירו אף אחד עומד אתמול בהיכל. ומוריס, מה עוד אפשר לומר על השחקן הנהדר הזה שלא אמרו. בצדק ובכבוד קיבל את הMVP של המחזור השלישי בטופ 16.

ניהול המשחק של שרף היה מצויין והוא ניצח כמעט בכל פרמטר אפשרי את מאמן ריאל, פלאזה. השימוש בשחקני הספסל כבר מאמצע הרבע הראשון, שיחק לטובת שרף במלחמת המוחות של שני המאמנים.

מגיעה גם מילה טובה גם על הישראלים אליהו וכספי - שהתרגלו לראות רק ספסל בשבועות האחרונים, כספי ואליהו השאירו את הבעיות הפנימיות בצד ונתנו משחק מצויין שעוד יעזור הרבה למכבי בהמשך העונה.

לא בטוח שהתצוגה הנפלאה של אתמול מקנה למכבי את כרטיס הכניסה ליורוליג צריך לקחת בחשבון שהמשחק שוחק אתמול בת"א מול הקהל הביתי, את פציעתו של פייזר ובמיוחד את חוסר היציבות של מכבי העונה כמו שראינו בהפסד גמר הגביע מול ירושלים.

לצביקה שרף יש עכשיו הזדמנות מצויינת להוכיח לכולם שהוא גם יכול. נקווה בשבילו ובשבילנו שהוא גם יצליח.