מס' צפיות - 174
דירוג ממוצע -
ציפור כלא
ספרו של שמואל דוד, "ציפורים כלואות" עוסק בסבל האנושי, אך בניגוד לדוסטוייבסקי, קפקא או קאמי, הוא מבקש להתמודד עם הסבל באמצעות הספרות ואף לנצח אותו. הסופר מבקש לספר את סיפוריהם של "ציפורים כלואות", אנשים שבעקבות מצוקותיהם הפכו להיות אסורים בחייהם, בין אם זאת מחלה, כליאה, נכות, מערכת יחסים, סביבה או הפרעות שונות ומשונות.
מאת: מתי אלון 04/05/12 (13:18)

הספר "ציפורים כלואות" מאת שמואל דוד עוסק בסבל, סבל אנושי בסיסי בכל רמותיו, הדמויות הראשיות בכל אחת מ7 הנובלות צריכות לגייס משאבים רבים להתמודדות איתו.

 

 

הפתרונות למצב זה שונים ומגוונים, ולכל אחד מהם יש מחיר, כמו בחיים, אין ארוחות חינם. בהתחלה חשבתי שכמו אוסקר ויילד, יש כאן עוד סופר האוהב להתעלל בציפורים, אבל אחרי הקריאה ראיתי שהפתרונות ששמואל מציע לציפורים (הדמויות) יכולות להיקרא גם כספר עידן חדש לכל דבר עם מוצא חיובי ואופטימי.

 

 

על אף שהיינו יכולים לחשוב שהסיפורים יכולים להתרחש בסביבתנו הקרובה, הם מתרחשים בקונטינגנטיות חלל-זמנית, ולמעשה מייצגים את המציאות כפי שיכולה הייתה להיות. קטע מתוך "זמן שאול" יכול להמחיש חלק מהלך הרוח הכללי: ""השעה שבע. הערב יורד לאיטו. החום והלחות של חודש אוגוסט נמוגים בדומיה ארוכה ובמקומם באה רוח דלילה הנודדת בעייפות מה בחצר הריקה מאדם. שרוע על הכורסה המרופטת שידעה ימים טובים יותר, מתמקדות עיניי על שיח שושנים שעד לפני שלושה שבועות עמד תחת כיפת עץ הצאלון, חנוק ועל סף התייבשות. שתלתי אותו במקום אחר בגינה הקטנה שליד המרפאה ובהדרגה, יום אחרי יום, מילימטר אחרי מילימטר, החלו שני ענפים ללבוש ירוק ולהתקשט בפרח צהבהב המזדקר לגובה. אני חושב על האדמה, השמש והמים שחברו יחדיו והפכו זרע יבש וזעיר לפלא מרהיב. אני יודע שהשושנה תמשיך להיפתח עד שתרכין את ראשה ותיעלם ברוח, מתוך המחזוריות הבלתי נלאית ההורסת ושוב יוצרת את השושלת הנצחית עד אין קץ. "

 

בחלק מהנובלות הסיטואציה היא אמרטיה (סוג של משגה גורלי) שדמות עושה, בחלקן היא נלחמת על חייה מול המשפחה שמהווה כוח אנטיגוניסטי חזק, הפתרונות לעיתים מאולצים, לעיתים מהממים. הנובלה "אלכס וליהי" מתארת בעל מקורנן בידי אשתו וחברו הטוב ביותר בסופו של דבר הוא מוצא את הכוחות בצורה מעוררת כבוד והתרשמות.

הנובלה החזקה ביותר בספר היא "מים דלוחים", החזקה לעומת זאת נובלה חלשה יותר לטעמי היא "צמא אהבה". אך עדיין, בכל אחת משבעת הנובלות מרומז מנגנון הסבל בחיינו, לעיתים ניתן להרגיש איך הסופר מתווה דרך להתגבר עליו בפתרון סמוי או גלוי יותר לבעיות קריטיות ובכך מדגיש את האחריות האישית בהיווצרות הסבל ובסילוקו.

 

שמואל דוד, רופא לשעבר המתעסק בתיאוסופיה כותב בהקדשת הספר "הנני מקדיש את הספר לכל אלה המתלבטים כעת בתחנת מצוקה כלשהי בחייהם ולאחרים, העושים כמיטב יכולתם להקל על סבלם"

 

 

"ציפורים כלואות" מאת שמואל דוד, כתב הוצאה לאור 194 עמ'

הכותב הוא עיתונאי באתר קצהחוט

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות לכתבה זו התקבלה תגובה אחת לקריאת כל התגובות ברצף
1.
סגנון
יוסי הדס 06.05.12 (12:13)