ביקורת וניתוח הצגה

היה היה לו נער. היה הייתה לה יונה. ולא, זוהי לא אגדה, זה מחזה ישראלי חדש ע"פ רב המכר של מאיר שלו ששמו "יונה ונער".

סיפור אהבה, בין היונה לאדם וללוחם ובין "התינוק" ל-"ילדה". סיפור אהבה שכמוהו לא היה ולא יהיה לעולם.

הוזמנתי להצגה "יונה ונער" על ידי תיאטרון גשר. הדבר שהעצים את חוויתי הוא שמשפחת רבין בחרה לציין 90 להולדתו בהצגה "יונה ונער". הצגה ישראלית, שמספרת את סיפורה של מדינה באמצעות אנשים קטנים. מתוך חוברת התיאטרון: " זהו סיפורה של המדינה הזאת, שהייתה למדינה אחרת ועל אנשים, שכמו יוני הדואר, כמהים לשוב הביתה. בלדת אהבה על-זמנית".

בהצגה נכחו משפחת רבין, הרמטכ"ל בני גנץ, האלוף אורנה ברביבאי, מאיר שלו, הסופר, יבגני אריה, המנהל האמנותי של התיאטרון ומייסדו, מעבד ההצגה (יחד עם רועי חן) ובמאי ההצגה, לנה קריידלין, מנכ"לית גשר ועוד מכובדים. חלק מהמשתתפים נאמו לפני תחילת ההצגה.

היה מפתיע לשמוע, בנאומו של מאיר שלו, שהשילוב של היונה בהצגה ובספר לא נעשתה כאקט של שלום ושהספר לא נכתב בהשראת רבין ומורשתו, אך ברבדים של המציאות העכשווית וסיפורו של יצחק רבין, מימי צעירותו בפלמ"ח ועד למותו הטראגי, כל אלו מתחברים להצגה ונראים כאילו נתפרו בחוטים משותפים לסיפור חייו של רבין ולמציאותנו העכשווית.

ההצגה עסקה בתוכה בנושאים רבים וכללה שני "סיפורי מסגרת" מרכזיים שהשתלבו זה בזה עם התקדמות העלילה.

אחד הנושאים שבלטו אצלי כצופה, הוא התנפצות המיתוס של דמות החייל שמייצגת במובנים רבים "יונה ונער", התנפצות של מיתוס שעליו גדלו וחונכו דורות של ילדים. החייל הוא אינו גיבור, אלא רק מבצע המשימה. רצונו העיקרי הוא אך ורק לחיות. הוא אינו רוצה להיות גיבור.יש לו משפחה. ואהבה. ואישיות משל עצמו. יש לו עולם משלו.

האשליה באה לידי ביטוי ומתנפצת בדמות ה-"תינוק". אף על פי היותו לוחם המשרת בפלמ"ח והתבגרותו, הוא יישאר תמיד ועודנו "התינוק". לתינוק יש אהבה גדולה ומשפחה תומכת. הכל נגדע באיבו כשמגיע הסוף הטראגי מצד אחד ומחמם הלב מהצד השני.

"יונה ונער" היא טרגדיה ציונית, המייצגת התמוטטות של דור המייסדים וערכיהם לצד עליית העולם החדש. התפוררות התנועות הציוניות שהקימו את מדינת ישראל במציאות לא קלה ושונה לחלוטין מזו של היום.

הניגוד העצום הזה מובלט במחזה כששתי תקופות זמן משתלבות זו בזו: טרם קום המדינה ותקופת ימינו. הקסם מצוי בכך שהסיפורים משלימים זה את זה וכך מגבשים את סיפור העלילה.

הבימוי של יבגני אריה היה לא פחות מגאוני. כל הערה נוספת על הבימוי מיותרת.

ביצוע השחקנים היה פנטסטי, מקבוצת היונים ועד התפקידים הראשיים, המחייבים והמורכבים של "התינוק" ו-"הילדה". 

רות רסיוק נכנסה לתוך דמות של יונה והיא גילמה את דמות היונה הבלגית בשלווה, בעדינות והצליחה לרגש.

אלון פרידמן שיחק את יעקב מנדלסון. הוא שיחק את את הדמות בשתי תקופות זמן. במערכה השנייה מנדלסון גילם דמות של ייקה, פרפקציוניסט ברמה מוגזמת. אהבתי את הדמות שבנה ואת המשחק שלו!

הנרי דוד שיחק את "התינוק". משחקו היה מלא רוח נעורים וחן ובקטע השירה שלו, בקולו הרך ומרגיע הוא הפליא בשירתו.

אפרת בן צור גילמה את "הילדה" רעיה. בן צור הצליחה לעצב ולאפיין את אותה הדמות בשתי תקופות זמן: בצעירותה ובזקנתה. אהבתי את השינוי החד שהצליחה לעשות בדמותה בתחילת המערכה השנייה.

תמונות בלתי נשכחות שייחקקו בזכרוני ממשחקם של השניים הן התמונות הרומנטיות של התינוק והילדה. כנראה שההברקה הבימיתית העשירה בדימויים הקיימת בתמונות אלו נזקפת לזכותו של יחזקאל לזרוב, מעצב התנועה ועל כך יש לשבח אותו.

כשהרים "התינוק" את "הילדה", בת זוגו אל השמים, נדמה היה לי כאילו היונאי שילח אל האוויר את יונת הדואר שלו לאוויר (תמונות ספורות לפני כן סופר על האופן שבו שילחו יוני דואר אל האוויר) ; כאילו שיחרר אל האוויר הפתוח את אהובתו ונפרד ממנה פרידת עולמים ; כאילו ניתק מידיו את אהבת חייו וביקש ממנה לחוות אהבות אחרות בחייה ולא להתאבל על המוות הצפוי. 

ו

התמונה הזו היא בעצם תמצית כל הייחודיות שקיימת בתיאטרון "גשר". תיאטרון ישראלי, אמיתי ופיוטי. אמרו כבר לפניי המבקרים בעיתונים שההצגה מסמלת את הפיכתו של תיאטרון גשר לתיאטרון ישראלי בכל המובנים.

בראשית שנותיו התיאטרון הורכב מעולי ברית המועצות לשעבר והציג מחזאות עולמית וכיום בשורותיו נמנים גם שחקנים ישראלים והוא מתנסה במחזאות ישראלית, בקלאסיקות ובהצגות ניסיוניות יחד. והעיקר, בניגוד לתיאטראות ישראליים אחרים, הוא האיכות ולא ההצלחה.עם החזון הבלתי מתפשר הזה, אין ספק שתיאטרון גשר צועד על דרך המלך ובהעלאת "יונה ונער", הופך גשר לתיאטרון ישראלי.

הייתי נפעם ומלא התרגשות מהעוצמה של המחזה, מהתיאורים הספרותיים והחדים של הדמויות ומהשחקנים כובשי הלב. תודה לתיאטרון גשר שמעז ופורץ דרך למחזאות ותיאטרון אמיתי במדינת ישראל.

לדף ההצגה באתר התיאטרון

"יונה ונער", תיאטרון גשר

 על פי ספרו של: מאיר שלו, עיבוד: יבגני אריה , רועי חן, בימוי: יבגני אריה, תפאורה: סיימון פסטוך, תאורה: אבי יונה בואנו, עריכה מוזיקלית: אבי בנימין, נדב רובינשטיין, תלבושות: סיימון פסטוך, אולה שבצוב, כוריאוגרפיה: יחזקאל לזרוב,.משתתפים: הנרי דוד , אפרת בן צור , גלעד קלטר , יובל ינאי, נועה קולר, נטשה מנור , דודו ניב, יבגני טרלצקי, בוריס אחנוב, דניאל צ`רניש, רות רסיוק, קארין סרויה, תמר עילם, פיליפ דולב, פיודור מקרוב, ויטלי פוקס.