אין ספק שנושא חוק טל טומן בחובו רבדים נוספים: מהפן הפוליטי ,ועד לפן הערכי והחברתי.

עשה נכון חבר-הכנסת יוחנן פלסנר אשר הציג את המלצות הועדה שהוא עמד בראשה ועשתה עבודה מקצועית.

אף שאחרי הפרישה הסיטונית של חברי הוועדה משני אגפיו (ישראל ביתנו והחרדים), פלסנר הקצין במתכוון את הטון בדו"ח הסופי שלו, דווקא הצעתו היא היחידה שעדיין יכולה לזכות ברוב בהצבעה בכנסת.

אך לנתניהו אין כמובן שום כוונה להעלות את ההצעה להצבעה במתכונתה הנוכחית.

נתניהו בחר שוב להחמיץ הזדמנות כאשר במקום לגרום לחרדים לזחול על גחונם ,וללכת עם הרוב החילוני (דבר אשר היה מועיל לו בבחירות) הוא בחר לרצות את הסקטור החרדי ,ולקיים את הקשר הגורדי אשר לא שווה הרבה. 

מה שנתניהו התכוון לעשות, כנראה, הוא בעיקר להפחית מעט מן הלחץ הציבורי שהוא נתון בו. שלשום, בהודעה נוספת שהוציא בתגובה לפרסום הדו"ח, חזר ראש הממשלה לסוגיית הערבים והדגיש את הצורך לחייבם בשירות אזרחי. עמדתו באשר לחרדים נותרה מעורפלת, ולא במקרה. כך או כך, החרדים נראים כשחקן הנחוש ביותר בזירה ולכן גם ניצחו בסיבוב הנוכחי. לא לחינם התראיינו השבוע תלמידי ישיבות לטלוויזיה בחיוכי ניצחון מופגנים. גם הערבים, בהעדר טיפול בגיוס החרדים, נהנים עדיין מחסינות זמנית.

הקו שנקטו הרמטכ"ל, בני גנץ וראש אגף כוח האדם, האלופה אורנה ברביבאי, לאורך החודשים האחרונים היה קו של "נעשה ונשמע". הדרג הפוליטי, אמרו השניים למעשה, יכתיב לנו את מסגרת הפתרון, אנחנו כבר נדע למלא אותה בתוכן. נציגי אכ"א, שהופיעו בפני ועדת פלסנר, הלכו אפילו רחוק יותר: הם הציגו צרכים ריאליים של הצבא ואת האפשרות של גיוס מוגבר מקרב החרדים כדי לענות עליהם.

צמצום מחזורי הגיוס בשנים האחרונות (המגמה צפויה להתחלף בשנתון 2015), לצד הצורך ביחידות נוספות, שהכתיבו השינויים בתמונה הביטחונית (למשל, פתיחת עוד סוללות של מערכת היירוט "כיפת ברזל" או גדוד נוסף לאיסוף מודיעין קרבי), מגדילים את הביקוש ללוחמים. בנוסף, יכול הצבא להיעזר בחרדים לאיוש תפקידים במערך הטכנולוגי והלוגיסטי, במסגרת מסלולי השח"ר. כחלק מהשינוי, הסכים צה"ל לחרוג ממדיניות ארוכת שנים ולהסכים לפתיחת שניים או שלושה גדודי נח"ל חרדי נוספים, מעבר לגדוד היחיד הפעיל כיום.

אולם כשתוכניות אכ"א הוצגו בפורומים שונים בצה"ל, לכמה מהאלופים היו הסתייגויות.

כך,למשל, היו שחששו שהצבא נסחף אחר חזיונות שווא של הפוליטיקאים, שהחרדים יתגייסו בהמוניהם וייטמעו בחברה.

וכן, גם בחיל החינוך הושמעו התנגדויות דומות.

הדאגה העיקרית היתה מפני פגיעה בצביון ובתרבות הארגונית של צה"ל.

פתיחה של עוד גדודים ללוחמים חרדים משמעותה סגירת של עוד יחידות באופן טוטלי בפני נשים.

ואילו קבלת החרדים ליחידות עורפיות, כרוכה לא רק בתשלום משכורות יקרות במונחי צה"ל, משום שמרבית החרדים שישובצו בתפקידים כאלה מבוגרים וכבר בעלי משפחות, אלא בהתאמות מרובות של אופי השירות כדי שזה יהיה קביל בעיניהם, גם כאן תוך פגיעה של ממש בקצינות ובחיילות.

                                   בעיית הצבא המקצועי

בספרו "המגש והכסף" שראה אור בשנת 2003 הציע העיתונאי עפר שלח את מודל הצבא המקצועי.

לפיו הצבא יקבע אילו חיילים הוא צריך, ומי שישרת בצבא יקבל תקציב מוגדל בהתאם לתנאי ואופי השירות.

עורך עיתון "הארץ" אלוף בן חיזק עמדה זו כאשר טען שהצבא איבד את תפקידו ככור היתוך והפך עצמו למוקד למאבקים שבטיים בתוך האומה הישראלית.

ולכן צריך לבטל את שירותי החובה (ולא לקצרם כפי שקבעה ועדת בן-בסט ב2004 ) .

הצעה זו היא הצעה מעניינת אך טומנת בחובה שתי בעיות

1: הצבא עדיין נשען על מה שהוא מגדיר כ"קבוצות האיכות" (קב"א) הגבוהות באוכלוסייה, נתון שנקבע על פי מצבה הסוציו-אקונומי של משפחת החייל ורמת הלימודים שהשלים בטרם הגיוס.

צבא ארצות הברית משלם מחיר לא פשוט באיכות תפקודו, מווייטנאם ועד עיראק, בשל שיטת הגיוס שלו - והאמריקאים בוחרים מתוך אוכלוסייה של יותר מ-300 מיליון בני אדם.

2: הצבא עדיין נשען על מערך המילואים אשר משמש כמעין בלם אזרחי שפוי ומרסן בתוך הצבא -הן מפני פשעי מלחמה נגד אוכלוסייה אזרחית ,והן נגד הרפתקנות צבאית מסוכנת.

בצבא ההומוגני החדש שיקום, בלי מילואים, בלי שמאלנים, תהיה רק עמדה פוליטית אחת.

3: כור ההיתוך אולי אינו רלוונטי עוד (אפילו צה"ל כבר מדבר על "גישה רב תרבותית" לקליטת החיילים), אבל הצבא נותר תחנת מעבר, לפחות עבור גברים ישראלים.

זה נכון הן באשר למיקומך בחברה אחרי השירות - השאלה האם והיכן שירתת עודנה משמעותית - והן באשר לאופן שבו אתה מבין אותה.

                                          הפתרון למשבר הצבאי

שירות החובה, על השעמום הכרוך בחלקים ארוכים ממנו, על התחזוקה הבעייתית שהוא מספק למכונת הכיבוש בשטחים, על הסיכון הלא מבוטל לחיי לוחמים - הוא עדיין החוט הדק, האחרון כמעט, שמחבר, גם אם בקושי, את תל אביב אל מה שקורה מעבר לגדות הירקון. לעתים, נדמה כאילו בלעדיו, עוד עלולה העיר להתנתק לה ולהפליג מכאן מערבה, ממש כמו שעושה חצי האי האיברי בספר "רפסודת האבן" של ז'וז'ה סאראמאגו.

כאשר חושבים על זה יש הרבה מה לשנות בצה"ל, עוד לפני שמגייסים את החרדים. אפשר וצריך לקצץ בתקני הבטלנות במפקדות העורפיות המנופחות. רצוי היה כבר מזמן, כפי שהציע חיים רמון בתפקידו כראש ועדת חוץ ובטחון לאכ"א ב-2004, להנהיג מסלולי שירות דיפרנציאליים שבמסגרתם יקוצר שירות החובה בתפקידים פחות חיוניים וישולם תגמול הולם ללוחמים משנתם השלישית בשירות.

אבל ביטול כולל של שירות החובה, מתוך מחשבה ש"השוק יעשה את שלו", הוא רעיון מוטעה בעיתוי הנוכחי. *