לאחרונה ובעקבות אירוע טרגי וכואב, העלה דני רופ את נושא איכות הרפואה הציבורית לתודעה הלאומית.
הרבה נאמר בעקבות כך אבל נושא אחד מקפיץ אותי באופן מיוחד, וזהו הרצון לכרוך את איכות השירות למחסור במשאבים (מספר התקנים או המיטות למשל).
אז שלא יהיו ספיקות: חובה לטפל בנושא המחסור במשאבים !!! אבל ברצינות, נניח שמחר יכפילו את כמות המשאבים העומדים לרשות מוסדות הרפואה הציבורית, האם תשתפר רמת הרפואה? ממש לא.
אבי למשל מאושפז בימים אלה בבי"ח הלל יפה שבחדרה, ושם למיטב ידיעתי אין יותר תקנים או מיטות מאשר בבתי חולים אחרים, אבל "איך שהוא" הצוות הרפואי בפנימית ב' מספק שירות ברמה טובה מאד. הרופאים, האחיות, הסניטרים הסגל כולו.
תוכלו למשל לחוות במחלקות שונות באותו מוסד עצמו, רמה שונה של טיפול רפואי. אז למה זה קורה?
כיוון שלא קיימת תוכנית הטמעה שיטתית, כוללת של נושא השירות החל במהלך לימודי הרפואה, וכלה ברמת המוסד או המחלקה.
בחנתי את אתרי הבית של כל בתי החולים בישראל ! בכולם ישנה התבטאות ברורה והחלטית בנוגע למקומו של שירות הלקוחות בסדר העדיפויות של המוסד, אבל ברבים מן המקומות זו הצהרה בלבד.
נסו לדבר עם רופא ממוצע על צרכים, מאפיינים או פרטים אחרים החשובים לחולה. במרבית המקרים התגובה היא: <strong>"כשאני לא יודע משהו, אני פונה לאלוהים כי רק הוא יודע יותר ממני".</strong>
המהפיכה האמיתית בתחום הרפואה הציבורית חייבת לכלול (בנוסף לטיפול בנושא המחסור במשאבים) גם חינוך עמוק, עקבי למתן שירות. בלי תוכנית שכזו נמשיך לגמגם ולהסביר למה במדינה מפותחת כמו מדינת ישראל, ישנם מקומות המספקים רפואה ברמה של עולם שלישי.
מחכה לתגובתכם ושיהיה לכם שבוע נפלא
צביקה
*** הכותב הוא סמנכ"ל בכיר בשירות לקוחות, והדברים הנאמרים משקפים את דעתו האישית בלבד ***