אורה סגרה את הטלפון בתנועה חדה, הציצה בשעון וידעה כי לא נותר עוד הרבה זמן לדייט שקבעה, דייט עם בחור שהכירה באחד מאתרי ההכרויות, רצה לכיוון חדר השינה פתחה את הארון ומבלי לחשוב פעמיים חטפה מהקולב חצאית משובצת שעמדה ראשונה,חולצה, סנדלים, התיזה מעט בושם על עצמה, בדרך החוצה העיפה מבט לראות אם תלתליה מונחים במקומם ויצאה בטריקת דלת.

הדייט לא היה מוצלח, הבחור לא מצא חן בעיניה והיא רק ציפתה להעביר "זמן נימוס" וחזרה לביתה.

לאחר כמה ימים ושיחות עם עוד בחור באתר החליפו טלפונים, השיחות זרמו בינייהם וזה סיקרן אותה וחיכתה שיגיד את מילת הקסם "בואי ניפגש".

אורה לא אהבה להתרחק מהבית וקבעה איתו בבית קפה קרוב והזמן הגיע.

הפעם זכרה את השעה ותכננה את הופעתה למפרע, אבל כשנתקלה בחצאית המשובצת שעוד הייתה זרוקה על הכיסא, היא הרימה אותה והרהרה בקול רם "מהיום זו חצאית הדייטים שלי".

הדייט לא היה מוצלח אותו בחור שידע לדבר הופיע עם סנדלים וגרבים....והפגישה הסתיימה בטרם החלה.

אורה לא התייאשה, היא ידעה שהשעון מתקתק ועליה למצוא את בחיר ליבה, היא רצתה ילדים ומהר.

בכל דייט לבשה את החצאית המשובצת, גם כשחשבה כי "אולי בגלל החצאית" לא הצליחה להכיר את הגבר עליו חלמה, החליטה להתעקש וכן ללבוש את החצאית, החלטה מאתגרת מבחינתה לנצח את "החומר והגורל".

לאחר כחצי שנה של פגישות עיוורות עם בחורים מהאתר הגיע המיוחל, היה בינייהם קליק מהדקה הראשונה והחל רומן רציני.

לאחר שני ילדים ונסיון להיצמד לזוגיות ללא הצלחה הגיע זמן הדיון ברבנות, לגבי מה תלבש לא היה ספק.