אחת מהידידות הטובות ביותר של משפחתנו היא ז. ההונגרייה. היא ביקרה אצלנו עשרות פעמים - בשעתו, היה לה חבר ישראלי והיא גרה עמו במשך חודשים בארץ - ובכל פעם שאנו, או בני משפחותינו, מבקרים בבודפשט, אנו נהנים מחברתה, נעזרים בה בכל בעיותינו, יוצאים יחד עמה לבלות. כאשר בת דודתי ז"ל הייתה בבודפשט לרגל יום הולדתה ה-80, ז. עשתה למענה הכול, השיגה כרטיסים לתיאטרון, המליצה על מסעדות, ליוותה אותה, היא פשוט הייתה נפלאה.

ז., כבת 50, היא אדם חיובי ומוכשר ביותר, אינטליגנטית, מבריקה, יפה, מלאת מרץ ורצון לחיים, ערך מוסף בכל חברה. יחד עם זה, בכל אשר לדאגתה לעתידה שלה, היא דוגמא להתנהלות שלילית ביותר. היא עבדה כ-15 שנים בהנהלת תיאטרון ידוע, נסעה עם התיאטרון למקומות שונים בעולם (הוא הופיע גם בארץ), השתתפה בפסטיבלים בינלאומיים, אין ספור סדנאות מקצועיות, ארגנה גם את הופעת התיאטרון הקאמרי בהונגריה. הייתה לה משכורת טובה והיא חיה תמיד על רמה, יחד עם זה, לא הייתה לה קביעות והיא עבדה על חוזה אישי, שהתחדש כדבר מובן מאליו מדי שנה.

כתוצאה מכך ז. לא זכתה לתנאים הסוציאליים שכל מועסק אמור לקבל ולא הייתה לה קרן פנסיה. את הדירה בה היא גרה כבר שנים רבות, היא שוכרת. כאשר שקלה פעם לקנות לעצמה דירה, לא יכלה לקבל משכנתא, כיוון שלא הייתה לה עבודה קבועה. אין לה גם מכונית (נדמה לי, כי כלל אינה נוהגת). מי צריך מטרד כזה בבירה ההונגרית בה תחבורה ציבורית מעולה, אך אין מקומות חניה? ז. גרושה, יש לה בת בגיל 24 לערך. כאשר שאלתיה פעם מה תעשה, אם פעם תאבד את מקום עבודתה, היא משכה בכתפה וענתה, כי אינה בררנית, תעבוד אפילו בניקיון. מטרתה היחידה הייתה לדאוג לכך שבתה תגיע לבגרות ותסיים את האוניברסיטה ואת זה אכן עשתה.

אני אוהב לצטט פתגם אנגלי האומר: it never rains, but it pours שמשמעותו, שדברים רעים תמיד באים בצרורות. לא אשכח, כי בדיוק בזמן שחמתי ז"ל, חולה במחלה סופנית, ביקרה בארץ, אימי ז"ל אושפזה בבית חולים וברמה הרבה יותר פחותה, גם מכונת הכביסה, החיונית בבית שיש בו תינוקות, שבקה חיים.

גם ז. חוותה שורה של 'אסונות', אשר הצטברותן בזה אחר זה, הורידו אותה ממסלול חייה. החוליה הראשונה בשרשרת הייתה, כי התיאטרון שלה נסגר. זה היה מוסד מצליח יחסית, בכל הצגה שביקרתי, האולם היה מלא מפה לפה, אבל תיאטרון שאינו נהנה מתמיכה ממלכתית, אינו מסוגל כנראה להתקיים וכאשר הממשלה ביטלה את המענק השנתי שלו, הוא סגר את שעריו וכל העובדים פוטרו. אחר חיפוש של כמה שבועות, ז. מצאה עבודה כמפיקה בתחנת טלוויזיה אזורית, אבל גם שם רדף אותה מזלה הרע. המנהל שקיבל אותה לעבודה וז. הייתה יד ימינו, הסתכסך עם ההנהלה ועמו נפלטה גם ידידתנו. עתה היא נאלצת לחפש עבודה חדשה.

לפני כמה שבועות, קרה לאביה המבוגר אירוע מוחי ואחר מספר ימים במחלקה לטיפול נמרץ, החליטו הרופאים שאינם יכולים לעשות יותר למענו והעבירו אותו למחלקת אשפוז רגילה, בה הוא שוכב מאז בתרדמת. שוב מתעורר אצלי זיכרון אישי מדכא. כשאימי הייתה מאושפזת בבית רבקה, הטיפול הסעודי (להבדיל מהרפואי, שהיה מעולה), היה מחריד ואם רצינו שלא תדע מחסור, נאלצנו במשך ימים לשבת לצידה ולדאוג לצרכיה.

רמת בתי החולים בהונגריה היא כנראה נמוכה אף יותר מזאת בארצנו והמחסור בכוח אדם סעודי הוא תופעה כלל-עולמית, על כן נאלצת ז. להעסיק שתי אחיות בשכר, שידאגו לאביה בכל שעות היממה. נוסף לכל צרותיה, שברה בתה את רגלה ושוכבת בבית מגובסת.

סדר יומה של ז. הוא כדלקמן. היא קמה עם שחר, מבשלת משהו לבתה, עוזרת לה להתרחץ ומסדרת את מיטתה. אחר היא לוקחת מונית ואצה לאימה, אף היא אישה לא-צעירה, עוזרת לה עם הבית, עם הקניות. אחר לוקחות השתיים מונית ומבלות מספר שעות לצידו של האב/הבעל. בשארית הזמן, צריכה ז. לחפש עבודה, לשלוח קורות חיים, לענות לדואר האלקטרוני שלה, ללכת לראיונות.

זהו מחזה עצוב שאין כמוהו. דבר אחד הוא לקרוא בעיתון על מר גורלם של אלמונים ודבר אחר הוא לצפות באסונה של ידידתנו הטובה. אנו חסרי ישע ואובדי עצות נוכח התדלדלות משאביה, התדרדרות בריאותה, באובדן רצונה לחיים של אישה תוססת, נמרצת זאת ויכולים אך לחבקה ולנסות לעודדה. אביה עשוי לשכב בתרדמת במשך חודשים רבים ואף אם ז. תמצא עבודה טובה, המשכורת לא תכסה את שכרן של האחיות.

העולם שייך לדאבוני לצעירים בריאים, שיש להם מקום עבודה קבוע בחברה יציבה מבחינה כלכלית, אבל האם קיימת בכלל חברה כזאת? עובדי "מעריב" חשבו בוודאי שעתידם מובטח והתבדו. גם בארץ קיימים היום מקומות עבודה רבים המעדיפים לקבל עובדים על חוזה אישי ולא להעניק להם קביעות. ז. אשמה אולי בכך שלא הפקידה חלק מהשתכרותה בפנסיה פרטית, אבל מי יכול היה לצפות שכל קיומה יתמוטט כמגדל קלפים.

כאשר אדם מוכשר ונמרץ כמו ידידתנו נקלע לצרות שלכאורה אין להן פתרון, אין ברירה אלא לקבוע שיש משהו רע מאד בחברה המערבית הקפיטליסטית. חייבת להיות רשת ביטחון סוציאלית, המונעת מהאדם להתרסק לחלוטין והמדינות הסקנדינביות הן אולי הדוגמא הטובה ביותר.