אחרי 11 שנים מבישות בהם לישראל היה מקום של כבוד ברשימת הסחר בנשים,זכתה ישראל להימחק מרשימה חמורה זו.

את ההישג המרשים ניתן לרשום לזכותן של רשויות האכיפה כגון:משטרה,פרקליטות ,בתי-משפט ,וארגוני הסיוע אשר החליטו להתאחד ולנקוט יד קשה כנגד תופעת הסחר בנשים.

אז נכון שתופעת הזנות עדיין קיימת ופועלת במלוא היקפה אבל מדובר בנשים שנכנסות לישראל בעזרת אשרת תייר ולא מוברחות ע"י סרסורים במזרח אירופה אשר מבטיחים לנשים הרים וגבעות ולמעשה משדלים אותן לזנות.

כך,למשל, נ"ד הינה צעירה אוקראינית בשנות ה-20 לחייה ,אשר  שמעה יום אחד מחברותיה שאם תרצה בכך הן תוכלנה לסדר לה עבודה כמלצרית בבית-קפה בישראל.

נ"ד מגיעה לישראל בתוך ג'יפ כאשר היא עצמה מכוסה בברזנט,שם נודע לה שהיא הולכת לעסוק בזנות באחד המכונים של תל-אביב.

בשנת 2002 היא נלקחה למכון תל-אביב שם אולצה להתפשט בפני המנהלים על-מנת לעשות לה בדיקות פיזיות .

והיא ננעלה עם עוד מספר בנות בדירה ללא טלפון או יכולת לברוח מאותה דירה.

בישראל מבחינים בין שתי תופעות בזויות : סחר למטרת עבדות,וסחר למטרת זנות.

                                           סחר למטרת עבדות

עורכת-הדין רחל גרשוני טוענת כי המלחמה בסחר זה למטרת עבדות ועבודת כפייה התנהל במקביל  למאבק בסחר הזנות.

וכן, מדובר בתופעה שהייתה קיימת בעיקר בתחומי הסיעוד והחקלאות.

                                סחר למטרת זנות

אחד המקרים שהיוו את השיא בנוגע להקשחת התנאים על עבירה בסחר בבני אדם הינו "תיק רחמים סבן".

כלומר: מדובר בכנופיית סוחרי נשים אשר הועמדה לדין בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב בראשית השנה.

השופט שדן בתיק חאלד כאבוב שלח את רחמים סבן ל18 שנות מאסר אחרי הכרעת דין שהשתרעה על פני מאות עמודים אשר כללה עדויות מזעזעות של נשיחם אשר הפכו קרבן לסחר.

בפברואר 2012 פורסם בישראל פסק-דין תקדימי בעבירת "החזקת נשים בתנאי עבדות" אשר עשוי להקשות על עבריינים.

מדובר בבני הזוג ג'וליאני ממזרח ירושלים אשר החזיקו בביתם עובדת פיליפינית בתנאי עבדות קשים: היא גרה בחדרון קטן שבו היה לה מקלחת ומיטה ,הם לקחו את דרכונה ואסרו עליה לצאת מהבית .

בשנת 2009 הצליחה העובדת לברוח מתא המאסר ופנתה לארגון "קו לעובד".

אין ספק שמדובר בזמירות חדשות