כמה זמן לוקח להקים תעשייה המגלגלת למעלה מ 5 מיליארד ש"ח? תעשייה כזו קיימת ממש פה, בכל עיר ממוצעת יש כמה "מפעלים" בתעשייה הזו. המפעלים האלו הם בתי הספר. בית ספר הפך מזמן לעסק כלכלי לכל דבר. אלא מה, בעסק הזה, כל עוד נשמר השקט התעשייתי, כולם מרוויחים חוץ מהמורים - וזהו כשל שוק, תופעה שקורית בכלכלה המודרנית. 

בית הספר הציבורי הוקם מלכתחילה על ידי התעשייה והכלכלה המתפתחת של סוף המאה ה -18 במטרה לייצר את העובדים המיומנים שישתלבו בתעשייה. התפיסה הכלכלית, שכבר אז הבינו אותה גרסה, שאם תלמד, תכשיר ותחנך את הציבור הרחב - התעשיינים יוכלו לגייס כוח עבודה מיומן יותר. כך שבסופו של דבר יהיה משתלם מאוד להקים את המוסד הציבורי לחינוך ההמון.

בהמשך צמחו לצד בית הספר תעשיות שונות, שהתמודדו עם ההמצאה החדשה ישנה. הוקמו בתי ספר למורים, כי הרי עבודת המורה איננה מתאימה לכל אחד. עבודת המורה דורשת מיומנויות כל שהן, ידע, מקצוע, משחק, הצגה, גישה לבני הנוער, פסיכולוגיה, חיזוק, פיתוי, ושכנוע. הרי התלמיד הוא לא תוצרת של מפעל, ללא רצונות ואינטרסים, הוא גם רוצה "ללכת עם ולהרגיש בלי", ואת זה צריך ללמד את המורים.

תעשיות נילוות הוקמו גם לתלמידים: הרי צריך תלבושת אחידה, ספרי לימוד, תוכניות לימוד, פיקוח על "דרכי הנוער", טיפול במי מהתלמידים שאינו צועד בתלם.  כך התפתחה תעשיה נוספת ליד בתי הספר. היי! ומה עם "הטיול השנתי" ?  זו כבר תעשיה גדולה ורצינית. הצידוקים והתירוצים לקיום "הטיול השנתי" כבר מזמן פרצו את גבולות ההגיון. עלותו של טיול שנתי (2 ימים) של בית ספר ממוצע המלמד כ 1000 תלמידים, מגלגל מחזור של 350 אלף ש"ח .

ריהוט, מחשבים, נייר, מכונות צילום, ציוד משרדי, צריך? ועוד איך שצריך. תקציב שנתי בממוצע לתחזוקה השוטפת נע בין 300 -400 אלף ש"ח. ישנן, כמובן, תעשיות נוספות בסביבה הישירה של בית הספר, אבל הרעיון מובן. וישנן גם תעשיות נוספות, תעשיות עקיפות, שמגלגלות מחזורים נאים ביותר:

סדנאות - יזמים נמרצים צובאים על בתי הספר ומציעים מגוון מכובד של סדנאות: איך לגרום לתלמיד ללמוד מבלי שירגיש, איך להתכונן לצה"ל, סדנה נגד סוציומטיות, הכנה לסיירות, סדנה להצלחה בלימודים, מיכא"ל, שיפור הזיכרון, סדנה לביטוי עצמי, הכנה לפסיכומטרי כמובן, ועוד כיד הדמיון הטובה.

הרצאות - מכונים, עמותות, אגודות - כל מי שרוצה לדבר את עצמו לדעת, מציע את מרכולתו. דוגמאות: יום השנה ל... - לימוד בצוותא להורים, מורים ותלמידים, פיוס לאומי, כל מה שרצית לדעת על הגראס והג'אנק ולא העזת לשאול, אלטרנטיבה לסמים, המין בחיי הנוער, 5 דרכים להצלחה בחיים, 13 דרכים לאושר, 50 דרכים להיפרד מאהוביך ולהישאר בחיים ועוד. מופעים, הצגות, משחקים, אמנים, שדרנים, סלבריטאים, וכל מי שחושב שיכול להעסיק את הנוער וגם להשתכר ממנו.

כך מסביב ובתוך בית הספר מתקיימים עסקים שונים. חלקם עסקים הפועלים באופן ישיר, כמו ספקי נסיעות, ציוד, סדנאות, הצגות וכיוב', לצד עסקים עקיפים, כמו שירותי ייעוץ, השתלמויות לתלמידים, למורים, אבחוני לקויות, טיפולים פסיכולוגים, כוכב נולד, להקות קצב, יועצים ועוד - ככל שהיוזמה היצירתית והשוק החופשי מאפשרים.

העסקים הישירים (שעובדים מול בית-הספר) מגלגלים סכומים נכבדים של למעלה מ 2 - 2.5 מיליון ש"ח לכל תיכון לשנה, והעסקים עקיפים (שעובדים מול התלמידים וההורים) מגלגלים גם כן סכום דומה, למעלה מ 2 - 2.5 מיליון ש"ח לכל תיכון. בסך הכל כל תיכון מגלגל 4-5 מיליון ש"ח בשנה. כאשר מתייחסים לעסקים האלו במסגרת המספרים הגדולים, של כל התיכונים בארץ, מתגלה "הר של שקלים", בגובה 4 - 5  מיליארד ש"ח לשנה.

מי נהנה מהר השקלים הזה? כולם. בעלי עסקים, מתווכים, מועסקים, חברות האוטובוסים, בתי מלון, תיאטראות, אמנים, מדריכים, יועצים, עמותות, מכונים...

מי לא משתתף בחגיגה?  אלו הם המורים, המשמשים בייבי סיטר, ולא מקבלים כמעט שום תגמול. זאת המשמעות של כשל השוק בכלכלה הניאו מודרנית.  אם כל האמור פה לא ממש מובן אפשר להדגים, כיצד מתקיימת התעשייה הזו במקרה פרטי של בית הספר הבודד.

בתיכון ממוצע בישראל נמצאים: כ 1000 תלמידים, כ 120 מורים וכ 10 אנשי מנהלה. בשנת 2003-2004 היו כ 1700 תיכוניים, מס התלמידים הוא כ 400 אלף תלמידים. בית הספר תיכון מעסיק חלק מהעסקים הבאים באופן ישיר ועסקים אחרים באופן עקיף:

חברות אוטובוסים:הסעות  - 2-4 הסעות ליום, הערכה כ 1000 - 1500 ש"ח ליום = 250-300 אלף ש"ח לשנה. טיול שנתי: 15- 20 אוטובוסים * 3 ימים = כ 200  אלף ש"ח, סיור לימודי, לפחות 20 סיורים בשנה   = 20 אלף ש"ח

טיול שנתי - הוצאות נילוות: מזון, לינה, בילוי, אתרים והפתעות. עלות לבית הספר מוערכת בכ 150-250 אלף ש"ח לשנה.

קייטריינג כמעט בכל ביה"ס יש קפיטריה המעסיקה 2-4 עובדים.

פרויקטים שונים: הצגות, מופעים, קרן קרב, עיתון, שורשים, לא לאלימות, לא לסמים, בטיחות בדרכים, מחשבים ועוד כיד הדמיון. הערכה תקציבית של כ 400 אלף ש"ח. ספקים: מחשבים, ציוד משרדי, דואר, קשר לקהילה, שמירה ועוד , הערכה שנתית = 150 אלף ש"ח 

אפשר להמשיך ולהוסיף סכומים ותקציבים המאפשרים את פעילותם של עסקים קטנים ובינוניים.

אפשר לפשט את המספר ולהעריך שכל בית ספר תיכון מוציא למעלה מ 2 - 2.5  מיליון ש"ח לשנה. נוסף לזאת צריך להתייחס לעסקים העקיפים כמו: שירותים חברתיים, חוגי העשרה, מאבחנים, סדנאות, טיפול פסיכולוגי, מרצים אורחים, מארגני מסיבות סיום ועוד.

סכום זה מהווה הכנסה לרבים החיים לצד  ומבית הספר.כולם מרוויחים, בהתאם לכללי השוק החופשי. מי לא משתתף בחגיגה, מי זה שאמור לשמור, להעסיק, להבטיח את קיומה של הפעילות הזו, כמובן המורים. המורים לא מקבלים שום שכר על הפעילות הזו, בטיול השנתי מצאו נוסחה מורכבת המעניקה לכל יממה של טיול למורה כ 200 ש"ח ( פחות משכר מינימום לנוער).

את התעשייה הזו, שלא כל כך ידענו על קיומה - רק אלו הקשורים לכך, האוצר רוצה להרוס. "נערי האוצר" והכלכלנים הניאו מודרנים קוראים לזה הפרטה. "אבל שלא יעבדו עליכם", זו לא כלכלה ולא מודרנית. 

ומה אומר האוצר? האוצר מעלים את המידע הזה מהציבור, כמו שהוא שומר לעצמו נתונים שונים, כדי שהוא יוכל להשתמש בהם כרצונו, ובדיס- אינפרמציה. מבחינת האוצר, "אין שום בעיה", כל יום שביתה חוסך את שכר המורים כ 25 מיליון ש"ח".

זו הטעייה ובזבוז כספי ציבור, הרי ברור שהמורים יקבלו את שכרם גם על ימי השביתה, בהתאם לפרשנות המשפטית לעיקרון: אם המעסיק לא חייב לשלם, אז המורים אינם מחויבים להשלים את ימי הלימודים.

כאשר השלטון מתעלם בזחיחותו, ואינו מחפש דרכים יצירתיות לפתור בעיות,  ומזלזל בציבור של כמיליון אזרחים ( חוק המספרים הגדולים), כאשר הזחיחות של השלטון לא רואה את המציאות, שלטון כזה צריך לעורר.

אפשר לראות את קוצר הראייה של "גזברי האוצר", דרך זחיחותו של הממונה על השכר - אלי כהן, כשליח של המדינה מבזבזים כספי ציבור באיצטלה של טובת הציבור ושאר תירוצים.התעשייה הזו, של בתי-הספר - אם תתמוטט תגרום לקריסה של עסקים קטנים ובינוניים, תגרום לפיטורי עובדים, לאבטלה גוברת, ולאובדן הכנסות למדינה.

שביתת המורים, שנכנסת ליום ה-30 שלה, היא חוסר אחריות  משווע של ראש הממשלה. בזחיחותו הוא משחק משחקי "נדמה לי", מתעלם. הוא - מר אולמרט לא מבין, שהוא עובד שלנו, הציבור.

אז שלא יעבדו עלינו, לישראל אין הרבה תעשיות המגלגלות חמישה ( 5 ) מיליארד ש"ח בשנה.ראש הממשלה וממשלתו הם אחראים ישירים לחורבן ולמשבר הלאומי בחינוך. בפוסט הזה, לא התייחסתי לנזקים, שכבר נגרמו. על הנזקים האלו אפשר לקרוא בבלוג העוקץ -  כאן.