בניגוד לאחרים,לא הופתעתי כאשר הודיע שר הבטחון אהוד ברק על פרישה מהחיים הפוליטיים.

ברק הבין שסיכוייה של מפלגת "העצמאות" (אשר הוקמה כזכור,בינואר 2011)לעבור את אחוז החסימה הינו קלוש .

ביום בהיר היא הייתה זוכה בארבעה-חמישה מנדטים אשר היו משאירים את ברק במשרד הבטחון ,אך סיעתו הייתה קטנה ומוחלשת.

בדומה לליברמן,לבני,רבין, ואחרים ברק תיעב את הפוליטיקה עד כדי-כך שההישג המשמעותי שלו בה היה נצחונו על נתניהו בבחירות 1999 .

בעבר פרש ברק פעמיים: הפעם הראשונה הייתה כאשר הוא הפסיד בבחירות 2001 לאריק שרון .

הפעם השנייה הייתה כאשר הוא לא הצליח להבחר למקום ריאלי במפלגת העבודה בשנת 2004 .

כמוכן, זלזל ברק בכנסת כאשר הוא כמעט ולא ענה על שאילתות מעל הדוכן (במקומו הוא שלח את סגנו וילנאי לעשות כן),וגם בישיבות שהוא היה ניכר שהוא לא מתעניין בתוכנן הספציפי.

וכן, הספיק להסתכסך ברק עם כל האישים אים עבד : מחיים רמון,ועד אלדד יניב, מאלי גולדשמיט ועד יוסי ביילין.

דבר המעיד על יחסי אנוש לקויים.

ברק הוא אדם חכם ומבריק היודע לנתח בעיות אנליטיות בצורה מבריקה, אך הוא לא האדם שהייתם רוצים שיהיה חבר שלכם.

אך ברור שאם יקרא שנית למערכה ,הוא לא יהסס לשוב למשרד הבטחון אותו הוא אוהב אהבת נפש.