בבחירות הקודמות רבים מאזרחי ישראל הערבים לא יצאו להצביע בגלל שהם לא מרוצים הן מהמפלגות הערביות אשר לא מייצגות אותן, וכן מהטיפול אשר לא ניתן להם ע"י מדינת ישראל.

גישת הייאוש ,האכזבה,הקורבנות של הבוחרים הערבים משחקת לצד הגזענים היהודים .

למשל, בבחירות 2001 במחאה על הרג האזרחים הערבים באירועי אוקטובר 2000 ,החרימו ערביי ישראל את הבחירות.

רק 18% הגיעו לקלפיות ,רבע מהם כדי לשים פתק  לבן.

כלומר: 50% מכלל הציבור הערבי בוחר שלא להצביע (בדיוק כמו עמיתו היהודי).

הפתרון לכך הינו התאחדות סביב נושא מסוים כמו חינוך,בריאות,רווחה ,שוויון זכויות .

אם יעשו כן הם ישנו לא רק את תודעת המגזר אותו הם מייצגים ,אלא גם הם יהפכו ללשון מאזניים במעשה המרכבה הקואוליציוני.

בשנת 2025 ימנו אזרחי ישראל הערבים כרבע מהאוכלוסייה החיה בישראל .

בדמוקרטיה רגילה אין מקום למגזרים סקטוריאליים, אלא מועמד יהודי לראשות הממשלה יתחייב לדאוג לבני המיעוטים,אך כל עוד מצב זה לא משתנה חייב אחוז ההצבעה לעלות בקרב קבוצות המיעוט.

הציבור הערבי חייב לבוא חשבון עם הפוליטיקאים המייצגים אותו ,ולבחון אותם לפי עשייה למענם ולא למען הציבור הפלסטיני .

כך המפלגות היהודיות לא תצטרכנה לפסול חברת כנסת כמו חנין זועבי אשר מתפקדת יותר כפעילת זכויות אדם במקום כנציגה של המגזר הערבי.