לאחר שפרסמתי כאן השבוע את הסיפור המדהים על יכולת האלתור של ביבי למצב שבו ינסו גורמי ימין לכופף אותו, הרי שהיום חלון ההזדמנויות הולך ונסגר.

שלי יחימוביץ ויאיר לפיד הודיעו שהם יהיו מחוץ לממשלה הבאה וציפי לבני קראה להקמת קואליציה חלופית (אם כי לא התנערה ב-100%, כנראה שבכל זאת למדה משהו).

אם כן תאורתית גוש הימין נע בין 45 ל-50 מנדטים, מנדטים אותם יקבלו הליכוד-ביתנו והבית היהודי-האיחוד הלאומי (וגם עוצמה לישראל). גוש ימין של פחות מזה יאלץ את ביבי לא רק להכניס לקואלציית מאסט את החרדים המתפתלים אלא גם מפלגת נוספת. עד היום כולם הימרו שאם ביבי ייחלש ואכן יזדקק לכניסה של מפלגה נוספת, יאיר לפיד ייתפשר עם החרדים וייכנס לקואלציה.

אלא שלפני שהוא בכלל מנסה כלפי חוץ לתוות קשרים (בשביל זה הליכוד משקיע המון מאמצים להחזיר את אנשי הימין שהולכים בחיבוקי חזק עם בנט), כדאי מאוד לביבי לחזק את הקשר עם הבית היהודי וש"ס, עד לאחרונה שותפות טבעיות, אך כיום כאלו שנכנסו לעימות חסר תקדים בהיקפו מול הליכוד.

אם אכן ש"ס תעמוד במילתה לסייע לנזקקים כפי שהיא מנסה לתאר זאת, היא בחיים לא אמורה להתפשר על תקציב מדינה קשה ביותר שצפוי לעבור. שס תדרוש לפחות 4 שרים ואת ועדת הכלכלה.

אם אכן אנשי הציונות הדתית ימשיכו להתקטש עם הליכוד-ביתנו, אני לא רואה את בנט מסכים להכנס לממשלה ללא אחד מהתיקים הכבדים: חוץ-ביטחון-אוצר. הבית היהודי ידרוש לפחות 6 שרים בממשלה החדשה, וגם את תפקידי יו"ר ועדת חוץ וביטחון.

נכון, הם עלולים להתגמש, אבל להכרזה של בידוד מוחלט של הליכוד ע"י שותפיו הטבעיים ישאיר את ביביברמן עם 30 ומשהו מנדטים.

אני לא בטוח שזה יותר טוב, כי נראה כפי שהכריז ריבלין לא מכבר, הבחירות הבאות כבר באופק, אבל הציבור לא נראה פראייר לנוכח תפקודו של ראש הממשלה בקדנציה האחרונה.