בבחירות האלה יוכרע אם תמשיך לשלוט במדינתנו ממשלה ימנית, שבחרה להתחבר עם ימנים קיצונים עוד יותר ומשלמת לבני בריתה על התמיכה בה בהזרמת סכומים אדירים למתנחלים וחרדים, הכול על חשבון רווחתם של תושבי ישראל! אחד מפשעיה החמורים ביותר של הממשלה הזאת שהיא אינה עושה מאומה כדי להגיע להסדר מדיני.

אין כל קושי לזהות את הימין, הוא אינו מתבייש באוריינטציה המדינית שלו ואף מתפאר במעשיו, אבל מנגד עומדת שורה של רשימות 'אינסטנט', שקמו לצורך מערכת הבחירות ולא ברור אם תמשכנה להתקיים אחריה. הן פוחדות מהכינוי 'שמאל' כמו מהאש ומעדיפות לקרוא לעצמן 'מרכז'. הפחד הזה נראה לי קצת מוזר, הרי השמאל מייצג את הכול מה שטוב ויפה בעיניי, מדוע צריך מישהו לפחד שידביקו לעמדותיו את תווית השמאל? 

מקורם של המונחים 'ימין' ו'שמאל' הוא בפרלמנט הצרפתי בימי המהפכה. בפרלמנט זה, ישבו הצירים שצידדו בהמשך המלוכה, בימין הבית ולעומתם, אלה שרצו בביטולה ודרשו שינויים חברתיים, ישבו בשמאלו. אם נבדוק באנציקלופדיה מה משמעות המונחים ימין ושמאל בימינו - מבלי להתייחס להיבט הישראלי - נמצא, כי:

הימין דוגל בשמרנות, שמירה על צביון מסורתי/דתי, בעוד שהשמאל הוא חילוני ורוצה בהפרדת הדת מהמדינה.

הימין מזוהה עם לאומנות, עד כדי גלישה לפשיזם, השמאל עם הומניזם כלל אוניברסאלי.

הימין מיליטאריסטי, מאדיר את הכוח בכלל והצבא בפרט ומאידך מאמין השמאל  בהידברות ומשא ומתן כאמצעי הטוב ביותר לפתרון מחלוקות וסכסוכים.

לעומת הימין המצדד בשיטה הקפיטליסטית - על חשבון מדיניות הרווחה -, בכוחות השוק הפועלים באופן חופשי, ללא מעורבות המדינה, לוחם השמאל למען שוויון, זכויות אדם, צדק חברתי והתערבות ממשלתית. לא קשה למצוא דוגמאות לכך שתחרות חופשית מדי והעצמת בעלי נכסים גדולים, מגדילה את הפערים החברתיים ומביאה לפגיעה בשכבות החלשות.  

אני לא יודע מה עמכם, עמדותיי אינן סוד, אבל גם לו הייתי קורא עכשיו בפעם הראשונה את ההגדרות הנ"ל, הייתי בוחר ללא היסוס בהשקפת העולם השמאלית. היא פשוט אנושית יותר, מעדיפה את הפרט על הכלל, את האושר על העושר.

נחזור עתה למערכת הבחירות בארצנו. הרשימה היחידה המצהירה בגאווה, כי היא מתייצבת בשמאלה של המפה פוליטית, הכלכלית, החברתית, היא מרצ. יתר על כן, זאת אינה רשימה חדשה, התארגנות רגעית למען זכייה בכמה מושבים בכנסת, כי אם מפלגה מבוססת עם תעודות, הישגים פרלמנטאריים ניכרים, העולים בהרבה על ייצוגה בכנסת.

בואו ונעיף מבט קצר על מצעיהן של רשימות המרכז העיקריות:

רשימתה של ציפי לבני חרטה על דגלה הסדר מדיני. תכניתה הכלכלית של שלי יחימוביץ' קוראת לתגבור השירותים הציבוריים, הורדת מחירי המזון והדיור, מאבק בריכוזיות ושינוי מדיניות המיסוי. הנקודה המרכזית במצעו של יאיר לפיד, היא הקריאה לשיווין בנטל, לגיוס החרדים לשירות צבאי, או אזרחי. לפיד הוא בעל השקפת עולם ליבראלית-ימנית, אך מאמין בכך שיש לשנות את סדרי העדיפויות הנהוגים במדינה.

דברים כדורבנות. אני מוכן לחתום על כל מילה במצעי שלוש הרשימות הנ"ל, אבל זאת בדיוק הבעיה. כול אחד מאתנו שאיננו ליכודניק שרוף, או אינו סר למרותו של המר"ן, מוכן לחתום עליהן וזאת בדיוק מטרתן: לפתות בוחרים תמימים להצביע עבור הרשימות שניכסו לעצמן עמדות פוליטיות, שהן ממילא נכסי צאן ברזל של כל הציבור הענקי הזה המוגדר כעומד שמאלה מהליכוד.

אם כך, נשאלת השאלה, מדוע לא להצביע עבור המקור, עבור מרצ, הדוגלת בכל העקרונות אלה עוד מהתקופה שהיו פחות פופולאריות ולמעשה, בחלק מהמקרים, אף המציאה אותם? מרצ הוכיחה במשך כל שנות קיומה עקביות ויושרה ולא תמכור את עצמה עבור נזיד עדשים.

מרצ מציגה תפיסת עולם המושתתת על המאבק למען שוויון, צדק, אהבת האדם, דמוקרטיה, זכויות אדם, איכות הסביבה.

התלכדותן של כל הכוחות המתנגדים לשלטון הימין ההולך ומקצין, יכולה עדיין לחולל מהפך ולהעניק רוב לאלה החפצים בעתיד טוב יותר. האם יש סיכוי סביר לכך? אם נכונה ההערכה, כי 25% מהמצביעים עדיין מתלבטים ואם המודד למושב בכנסת הוא כ-27,000 קולות, מספיק שכ-150,000 בוחרים ישנו את דפוסי הצבעתם, כדי שגוש הימין, (הכולל בדרך-כלל את החרדים, אם כי הם ישבו בממשלת רבין שחתמה על הסכמי אוסלו) ירד מתחת ל-60 חברי כנסת.

אני מודה בכך, כי הסיכוי אינו גדול ועל כן מציע לאלה הרוצים להיות בטוחים לגמרי, כי קולם לא יחזק את הימין: הצביעו למפלגת השמאל היחידה הראויה לאמונכם, מרצ, הקול הבטוח נגד ביבי!