בניגוד למה שהרבה פרשנים,מגישים,עיתונאים בחירות 2013 היו מפתיעות מאוד.

גוש המרכז-שמאל קיבל בסופו של דבר יותר קולות מגוש המרכז הימין (בניגוד למה שקרה בבחירות הקודמות).

אם מדברים במונחים של מנצחים\מפסידים: המנצחים הגדולים הם: מפלגת מר"צ אשר הכפילה את כוחה מ-3 ל-6 ,מפלגת "הבית היהודי" אשר עלתה מ-3 בכנסת הקודמת ל 12 מנדטים,מפלגת יהדות התורה אשר עלתה במנדט.

המפסידים הגדולים הם: מפלגת "הליכוד-ביתנו" ו"העבודה".

                           הטעויות הגדולות

שלי יחימוביץ' טעתה בכך שהיא לא הציגה את הנבחרת בתשדירי הבחירות (כפי שעשו לא מעט מפלגות),וכן שהיא לא הציגה תוכנית מדינית ,לצד הפנייה למעמדות הנמוכים אשר נוצרו למעשה ללא ייצוג ממשי.

גם ראש-הממשלה נתניהו לא חף מטעויות במהלך הקמפיין מהפיכת בנט לאוייב העיקרי שלו ,עד חוסר ההבנה שהוא נושל מתפקידו כמלך ישראל.

נתניהו לא הבין דבר פשוט: הציבור אכן לא משתגע עליו, ולא סומך עליו בעיניים עצומות. רבים תומכים בו רק מפני שהמרכז והשמאל לא הציגו מועמד ראוי אחר, ולכן צריך לבחור בו, אבל להצמיד לו קביים.

נתניהו ביקש להיות ראש ממשלה חזק, אבל הבוחרים בימין ובמרכז רצו דווקא להחליש אותו, לפרק אותו מנכסיו ולבנות לו בית אחר עם רהיטים חדשים: לא עוד איראן, אלא השוויון בנטל; לא עוד פלסטינים אלא הדיור; לא האביב הערבי אלא האביב הישראלי.

נתניהו קלט לאט מדי את מה שצפוי לו, גם אם הסיגנלים היו שם לאורך כל הדרך.

 זה התחיל ועלה מתוך השטח.

הפעילים של הליכוד התמרדו, לא עבדו ולא רצו לשמוע מכלום.

כך,למשל,, בנצרת, הוא הגיע לאולם ריק עם הפמליה המכובדת שלו, אחרי שהפעילים שלו עוד הניחו במקום מחיצות כדי ליצור מראית עין של צפיפות ועניין.

נתניהו נשא שם נאום זריז ומיהר לעזוב את המקום, כשהוא צורח על כל העולם.

לפי התוכנית, הוא היה אמור להיות שם הנואם האחרון.

בהמשך הקמפיין הכנסים השתפרו, אבל נתניהו עדיין זכה לראות איך אנשים בראשון לציון נוטשים את האולם באמצע הנאום שלו על איראן והסכנה הגרעינית.

פה ושם הוא צפה בפעילים בשכר שצועקים לגדעון סער, ראש המטה, "הו הא מי זה בא, ראש הממשלה הבא".

הוא תיעב את המראות הללו.

ביום ראשון שעבר ביטל נתניהו במו ידיו את כנס הבחירות שהיה אמור להתקיים בנתיבות. הוא לא רצה בושות נוספות.

לסיכום: הליכוד נותר בפעם הראשונה בלי אירוע בחירות מסכם, ושם את מבטחו בפייסבוק, אבל גם שם לא מצא הרבה תומכים.
                                        המנצחים הגדולים

המנצחים הגדולים הינם יאיר לפיד ובנט.

יאיר לפיד ניצל את עובדת היותו אאוטסיידר והציג תוכניות בנושאים אשר אמורים לתת מענה לאזרחי ישראל ,בדגש על מעמד הביניים.

הוא חרש את השטח במשך שנה ודיבר אל הרבה אנשים מחיפה בצפון ,ועד שדרות בדרום.

הוא קיבל את קולות המחאה בין השאר בשל הפרסונה הטלוויזיונית שלו ולא לפי כישורים כאלו או אחרים.

אבל צריך לתת הזדמנות ולא לפסול.

בנט לא הסתפק בזירה הטבעית שלו אלא ניסה לדבר גם אל הקול החילוני בשפה סחבקית ומחבקת.

הוא הסתיר את חבורת חברון הקיצונית באמנות רבה ,ושיווק את אורי אורבך ואיילת שקד המעודנים ועשויים בטוב-טעם.

הדיבור בגובה העיניים ,המסרים הקצרים והפשוטים נתנו את אותותיהם בקלפי.

אז נכון שהרבה אנשים הלכו להצביע ,אך רובם עשו זאת מתוך מבחן של יופי והזדהות עם הפרסונה העומדת בראש-המפלגה ,ולאו דווקא מתוך מסר זה או אחר.

בכנסת הקרובה יהיו לנו 53 חכ"ים חדשים (לעומת 60 אשר נפרדים מהמשכן) ,אך היא תהיה כנסת לעומתית אשר לא תאפשר אריכות ימים לכל ממשלה שלא תקום.