מאת: ורדה גולן 

השאלה הגדולה היא: מי ישלוט בכלכלת העולם? איזה מטבע יוביל?

לכשיסתיים הקרב הגדול על ההובלה הכלכלית של העולם, ויימצא שיווי משקל לאינדיקטורים המובילים לצמיחה והתפתחות כלכלית, נוכל לראות מעט נחת בשווקים שיתחילו אט אט להתאושש. מתי זה יקרה? תלוי את מי שואלים ותלוי בהרבה מאוד משתנים. הפעם, זה לא כל כך פשוט. למעשה, כל משבר כלכלי בעולם של היום, הופך ליותר ויותר מורכב להבנה ולכן גם לפתרון. זהו בשתי מילים מחיר הגלובאליזציה.

ראשית, כדאי לעשות הפרדה בין המשבר הגדול שרובץ על כולם, לבין החיפוש אחר שיווי משקל, תהליך שנכנס לפני מספר שנים בדלת האחורית של הכלכלה, בעודה הופכת גלובאלית, ואפשר לומר שהמשבר הוא חלק מהמחיר של הגלובאליות. אלמלא היה העולם כפר קטן המצטמצם עוד ועוד בהיותו גלובאלי, המשבר היה נשאר בתחומים מוגדרים ולא מתפזר לכל עבר. אובדן ההגמוניה של הדולר וכלכלת ארה"ב היא מחיר/תוצאה מכיוון אחר, וזה מחיר שממילא צפוי היה להתנקז לשווקים מתישהו לאחר שהובהר כי אירופה מהווה תחרות הולמת אל מול המזרח כשברקע היחלשותה של ארה"ב.

השאלה הגדולה היא "מי ינצח"? איזה מטבע יקבע מהלכים בעולם, היכן תהיה הצמיחה הגבוהה בעשור או השניים הקרובים, כמה כוח והשפעה תאגור ה"מנצחת" (זה יכול להיות גוש, לאו דווקא מדינה בודדת, אבל לא הייתי נכנסת לדפוס מרובע של מחשבה או "מעתיקה" מההיסטוריה, למרות השיר המוכר לנו או קהלת המצוטט כל כך הרבה, עד כי כל יום זורחת השמש ומתביישת), ואיזה מחיר ישלמו המדינות המשתרכות מאחור?

בוודאי שקיימת גם שאלה נגזרת בנוגע לישראל, אבל חייבים להודות שאנחנו קטנים ושוליים וההשפעה עלינו היא חלק קטן מהאירוע, מה גם שבמקרה זה יש לנו יתרון לממדים הצנועים.

את הקשר בין עוצמת המטבע כמוביל כלכלת עולם לבין צמיחה כלכלית במדינה/גוש המייצגת את המטבע (או להיפך), קשה לפעמים להבין, והעולם כל כך התרגל לדבר בדולרים ולנהל משאים ומתנים במטבע האמריקאי עד שנדמה שכולם שכחו מה בעצם מייצג מטבע סחיר. מטבע מייצג כלכלה. נקודה. (אומנם אפשר לטעון שהכלכלה העולמית קשורה גם בכוחות פוליטיים אבל זה כבר לדיון אחר השואל מה הגיע קודם?).

גם מחירי הסחורות המעיבים כיום על האינפלציה בכל העולם, ננקבים בדולרים, ובמידה שלא ייווצר מטבע עולמי אחיד למדידת מחירי סחורות הקובעים גורלות כלכלה ושווקים, הרי שיתארך המהלך שיאזן בין מחירי הסחורות לבין הכלכלה והביקושים האמיתיים והריאליים לצריכה. לצורך הדוגמא הנוחה, הרי שמחירה של חבית נפט עולה בגלל היחלשות הדולר ולא בגלל גידול בביקושים, בוודאי שלא באופן ישיר (בניטרול משחקי תפוקה עליהם כבר דיברתי).

הדולר צונח ומגיע לשפלים חדשים מידי חודש, והתהליך הזה אינו חדש. הוא מתהווה כבר שנתיים לערך ומדהים את כולם. בחשיבה כלכלית טהורה נטולת רגשות לבלטות וירוקת, הרי שממש קל להבין את התהליך. האמריקאים לא מפסיקים לצאת למלחמות, להדפיס כסף, לבזבז כסף על צריכה מיותרת, לפזר אשראי לכל דורש ולבנות בתים על כלונסאות לכל חולם ממוצע שאין הפרוטה מצויה בכיסו ועוד רגע גם לא פת לחם לחיכו.

האוצר הבלום שמחזיקה סין במרתפיה, לא נולד סתם כך. הוא נוצר בדיוק מעובדת היותה של ארה"ב בזבזנית ללא אבחנה שאיבדה רסן, פרעה חסכונות ויצאה למסע תענוגות חובק מזרח ומערב. האוצר הזה מייצג את אוזלת ידה הכלכלית של ארה"ב ומבשר עודף היצע ענק של מטבע שאף אחד לא סומך עליו יותר. הכי פשוט להסביר את זה לכולם יהיה דרך המציאות לפיה "למה לי לקנות מטבע שמחר ידפיסו ממנו עוד ועוד ומה שיש לי בכיס יהיה שווה לכלום"???

מי שזוכר את שנות ה-80 העליזות טרם עשה מודעי ז"ל מעשה, יודע מדוע נהרו המונים לרחוב לילינבלום כדי לקנות תמורת השקלים שהיו בכיסו....דולרים. מדוע? כי חצי שעה (במקרה הטוב) לאחר שרכשנו דולרים הם היו שווים יותר. במונחים שנתיים, 400% יותר. ארה"ב נתפשה כ"אמריקה הגדולה", "ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות", וזה כמובן טרם באו מנהיגים מוגבלים בתפישתם והבנתם את העולם המודרני. הרבה יוהרה יצאה מאז מארץ המוגבלויות שאת מחירה משלמים היום האמריקאים ולמרבה הצער, גוררים את שאר חלקי העולם איתם.

אם נהיר כי מטבע מוביל אמור לייצג כלכלה מובילה, הרי שברור שלדולר האמריקאי אין תקומה, לפחות לא בתקופה הנראית לעין. זה לא יהיה פופולארי מה שארשום כאן עכשיו אבל בכל זאת ארשום את הדברים. בהינתן כלכלה מודרנית צולבת וגלובאלית, בה כל העולם מייבא ומייצא סחורות, מתכות ומוצרי צריכה לסוגיהם, הייתי מנהיגה מטבע חדש, כלל עולמי, בו ייסחרו רק הסחורות. קרי, הנפט, הזהב, התירס והחיטה, המתכות והמחצבים הבסיסיים לייצור ואולי גם פולי סויה ותרכיזי תפוזים, ייסחרו במטבע אחיד בכל העולם. ממילא יש בורסות נפרדות למסחר בסחורות וההפרדה תייצר מחיר בסיס ללא קשר להיחלשותו של מטבע כזה או אחר מחד, ויעשה סדר עולמי ביכולות הייצור והייצוא העולמיים. הביקוש וההיצע הם שיקבעו את המחיר.

אם האמריקאים ייבאו יותר ברזל הרי שלא תהיה להם השפעה מקזזת מצד חולשת הדולר אלא השפעה ישירה של עוצמת הביקוש. את ההמרה הם יספגו וייאלצו לחשוב פעמיים מה לעשות. (היום האמריקאים דווקא נהנים מדולר חלש כשהם קונים נפט וסחורות).

רוסיה למשל תוכל לצמוח כלכלית והרובל יהווה מטבע חזק מול הדולר, והדולר לא יהווה שום קריטריון בקביעת מחירה של חבית נפט או טון ברזל. יתרות הסחר ישתנו בהתאם לכוח הייצור של כל מדינה ומדינה והמסחר בכל אחת מהן יהיה במטבע המקומי שלה (באירופה יהיה אירו כמובן). גם הספקולציות על המטבעות יהיו מוגבלות מאחר שהן יעסקו בכלכלה נטו.

עוצמת ה"מטבע" החדש תהיה מוגבלת מאחר שהוא לא ייסחר בכל יד או רכישה של הציבור. (למעשה לא תהייה לו השפעה כלכלית. הוא יהיה מנוטרל, ולא סחיר בין המשקיעים או הצרכנים). ואז, תנצח הכלכלה שתצמח באמת, כזו שתייצר יותר ממה שהיא צורכת, תייצא יותר מגודל הייבוא, ההשקעות בה יגדלו והחיסכון יצמח בהתאם.

חלומות באספמיה. או שאולי לא?

למאמרים נוספים: אתר סקופ