המצב הכלכלי הקשה ,והגירעון הגדול הפוקד את מדינת ישראל מעלה את השאלה הניצחית: האם בניגוד לעבר, יהיה ניתן הפעם לקצץ בתקציב הבטחון.

בהודעה לעיתונות נאמר רק כי על רקע היחלשות האיום הצבאי הקונבנציונלי על ישראל, "יש חוקרים במכון המעריכים כי ניתן יהיה לקצץ בתקציב הביטחון תוך שמירה על הביטחון השוטף ומוכנותה של ישראל לאירועים צבאיים".

אמנם בספר ההערכה השנתית שהוציא המכון במקביל כלול מאמר של ד"ר שמואל אבן, הטוען את ההפך ומזהיר כי קיצוץ נרחב יביא לפגיעה מהותית בביטחון המדינה, ועדיין, הדברים עלו במפורש מהערכת המצב של ראש המכון, באופן שכנראה לעולם לא יישמע מפי עמיתיו שעדיין לובשים מדים.

ידלין תיאר את מה שהוזכר כאן לא פעם בשנה האחרונה: מלחמת האזרחים בסוריה הורידה מסדר היום את האיום הצבאי הקונבנציונלי החמור ביותר שנשקף לישראל.

ולכן, בשעה שהצמרת הישראלית עדיין מתנהלת תחת הרושם החמור של הטראומה המעצבת - הפתעת מלחמת יום הכיפורים - הסכנה שהתרחיש יחזור על עצמו בשנים הקרובות קלושה.

צבא סוריה, אשר שחק את עצמו במשך שנתיים במלחמת אזרחים רצחנית, לא יפנה לפתע את קני הטנקים מערבה וידהיר דיביזיות משוריינות במורדות רמת הגולן אל הכנרת.

וחרף הפגיעה ביחסים עם מצרים מאז מהפכת תחריר, לפי שעה נראה כי מועטים הסיכויים שממשלת האחים המוסלמים בקהיר תסתכן בקרע עם הממשל האמריקאי ותיזום התנגשות צבאית ישירה עם ישראל בסיני.

                                       הסיבה לקבלת החלטה זו

הסיבה העיקרית לקיצוץ המסתמן (ניסיון העבר מעיד שאין לראות בו עובדה עד למימושו המלא) היא כלכלית-פוליטית. אחת הסוגיות המרכזיות שיעמדו בפני הממשלה הבאה היא הקיצוץ הנדרש בתקציב המדינה, שעשוי להגיע ל-15 מיליארד שקלים השנה. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אמנם הצהיר לפני כשנה וחצי, על רקע האביב הערבי, כי המצב החדש באזור מאפשר קיצוץ בביטחון (ודחה המלצה לקצץ של שר האוצר, יובל שטייניץ, רק בקיץ האחרון), אולם מאז הנסיבות השתנו. לא רק שנוצר גירעון בתקציב, אלא שמערכת הבחירות האחרונה נסבה בעיקר על שאלות כלכליות והזניקה למרכז המפה הפוליטית את מפלגת יש עתיד, שדרישותיה לשינויים חברתיים יחייבו תוספות בתקציב.

נכונות לקצץ בתקציב הביטחון עשויה להשפיע גם על המשא ומתן הקואליציוני. שלושה מיליארד שקל שיופחתו מהביטחון, פירושם פחות גזירות ויותר מרחב תמרון לנתניהו במגעיו עם השותפות הפוטנציאליות בקואליציה, מיאיר לפיד, שמבקש למנוע ביטול פטורים ממסים, ועד החרדים, המעוניינים להגן על קצבאות הילדים.

בשנים עברו, נהנה צה"ל מהגנה כמעט אוטומטית של שר הביטחון בעת דיוני תקציב - ספק אם זה יהיה המצב הפעם. נראה שגם המועמדים לתפקיד שר הביטחון בממשלת נתניהו השלישית יתמכו בקיצוץ, ולו בהיקף מוגבל.

משה (בוגי) יעלון, שנדמה כעת כי הוא מועמד המוביל לתפקיד, אמר באחרונה בפורומים שונים שתקציב הביטחון אינו פרה קדושה. גם יו"ר קדימה, שאול מופז, הנחשב כמועמד מוביל לתפקיד, דיבר על הצורך בקיצוץ משמעותי בתקציב הביטחון.

וכך, נוצרת התחושה אם שני רמטכ"לים לשעבר (מופז היה גם שר ביטחון) מדברים כך, במטכ"ל כבר מבינים שהקיצוץ הפעם בלתי נמנע ויתמקדו, כנראה, בקרבות בלימה על ממדיו.

הקושי העיקרי העומד בפני צה"ל הוא היעדר מסגרת תקציבית ברורה.

וכך, כאשר הצבא הכין תוכנית רב-שנתית חדשה ב-2011, הוקפא אישורה על רקע המחאה החברתית והממשלה החליטה שהתקציב ל-2012 היה העתק של השנה הקודמת (בשנתיים הללו השקיעה הממשלה 11 מיליארד שקל, חלקם מתוספות מיוחדות, בהכנות להתמודדות עם האיום האיראני).

כעת, לצבא יש תוכנית רב-שנתית מוכנה, שמבחינתו כבר הופעלה, אף שהמסגרת התקציבית טרם הובהרה.

                                           המתנגדים למהלך הקיצוץ

שינוי יסודי בתקציב הביטחון הוא תמיד בחזקת הימור מסוכן.

נסיבות אזוריות יכולות להשתנות במהירות, כפי שהעידה גם הטלטלה בשנתיים האחרונות במזרח התיכון.

ההערכות המודיעיניות מספקות לכל היותר תחזית כללית, אין ביכולתן לחזות במדויק את התרחשותן של תקריות ולא את השלכותיהן.

ב-12 ביולי 2006, בשמונה בבוקר, סדר היום של ראש הממשלה אז, אהוד אולמרט, היה מדיני-אזרחי.

כעבור שעה, כשאירעה החטיפה שיזם חיזבאללה בגבול לבנון, כבר נגרר לתוך מלחמה שחרצה לבסוף (אמנם באיחור רב) את גורלו הפוליטי.

גם על רקע חוסר הוודאות הזה, אין פלא שראשי ממשלה אינם ששים להסתכן בשינויים קיצוניים בתקציב הביטחון.

אחרי טראומת לבנון, ואחרי שהצבא נשאר על ישבנו במשך 34 ימי לחימה מבלי לשגר כוחות של ממש לטפל באיום הקטיושות, קידש המטכ"ל מחדש את חשיבות התמרון היבשתי.

גם במקרה של קיצוץ מהותי, יצטרך צה"ל לשמר את ההשקעה בסוגיות שבראש סדר העדיפויות שלו: מודיעין, חיל אוויר, טכנולוגיה, מערכות שליטה ובקרה והקצאה כספית משמעותית להמשך עבודת המחקר והפיתוח.

אבל נראה שלא יהיה מנוס מבחינה מחודשת של הצורך בכמה מיחידות היבשה, מקיצוץ נוסף ברכש המתוכנן של נגמ"שי הנמ"ר ומדחייה או פריסה של פרויקטים שונים להצטיידות.

ייתכן שגם רכש הטייסת השנייה של מטוס האף-35, פרויקט עתיר תקציבים, יצטרך להתפרס על פני תקופה ארוכה יותר.