שלשום הלך לעולמו אחד השחקנים האהובים במדינת ישראל האווי לאסוף,לאחר מאבק במחלה קשה.

לאסוף שיחק תחילה בהפועל חיפה,שם ראה אותו המאמן האגדי רלף קליין ,והתרשם ממנו מאוד.

נכון שבעבר אמרתי שלא הייתי רוצה לשחק כשרלף מאמן, אבל לא הצבתי בפני מכבי תנאים. פשוט אני מאמין שאוכל לתרום להפועל יותר", הסביר בזמנו.

 קליין אכן מונה אז למאמן מכבי, ושנים אחר כך סיפר: "אני מצטער שהאווי עזב להפועל, לדעתי כסף היה המניע היחידי שלו. הוא שכח אולי שהגיע למכבי בזכותי. אני רציתי אותו בקבוצה, אבל בקונסטלציה שהיתה בזמנו עם וויליאמס, אולסי וסילבר במיטבם לא היה לו מקום בחמישייה".

בשנת 1981 הגיע לאסוף למכבי תל-אביב .

בהתחלה הוא היה נער פוסטר שכמעט ולא שיחק ,עד שקיבל הזדמנות ממשית.

הזדמנות זו הגיעה במשחק בהיכל נגד קבוצת הפאר הספרדית ריאל מדריד אשר נערך בדצמבר 1982 .

במשחק זה שיחק לאסוף 40 דקות וקלע 15 נקודות.

בשנים הבאות מכבי הביאה זרים גבוהים חדשים, ובהם פרנק בריקובסקי, קווין מגי ולי ג'ונסון.

 לאסוף חזר לספסל, אבל 12 נקודות שקלע בניצחון בזאדאר בינואר 1987, אחרי שמגי יצא בחמש עבירות שידרגו את מעמדו.

בכל זאת, הוא עזב בסיום העונה ההיא את מכבי.

ב-27 באפריל 1987 געשה העיר תל אביב, כאשר לראשונה מזה שנים רבות, חצה שחקן צהוב את הכביש, ועבר ללבוש אדום. לאסוף אמנם היה רק שחקן מחליף במכבי, וגם בהפועל לא יועד לחמישייה, אבל העניין הסמלי וגם המקצועי שיחק פה תפקיד חשוב.

לאסוף הכחיש את העובדה שהוא עזב בשל חזרתו של המאמן המנוח רלף קליין לעמדת מאמן מכבי במקום צביקה שרף אשר חתם באליצור נתניה.

גם המעבר להפועל לא היטיב עמו.

גם בהפועל מרובת הכוכבים בעונת 1987/88 לאסוף היה שחקן ספסל ובחמישה הדרבים הראשונים קלע רק 10 נקודות.

דווקא במשחק המכריע בסדרת הגמר קלע 12, אבל הפועל הפסידה את האליפות.

הוא המשיך בהפועל ת"א עוד שנתיים לפני שעבר לקבוצות קטנות - רמת השרון, חדרה וירושלים - אבל כבר לא היה יכול לאיים על התואר.

על התקופה הזו מספר מי ששימש כקפטן הפוןעל תל-אביב באותה תקופה עמוס פרישמן: "האווי היה שחקן מאוד מיוחד, איש מאוד נחמד, מאוד חביב עם הרבה שכל.

כיף היה לשחק איתו. הוא ידע להרגיע, לא היה עושה הרבה דברים אבל מה שעשה, עשה בצורה מושלמת. הוא ידע את מקומו בקבוצה. להפועל הוא הגיע בגיל מבוגר, ולמרות זאת רצה להתאמן כל הזמן, אבל שיכנעו אותו להתאמן פחות כדי לשמור על עצמו למשחקים".

למרות שהוא לא הצליח להטביע חותם ככדורסלן בישראל,רבים ראו בו אדם שנעים להתרועע עמו וכשחקן קבוצתי אשר תרם יותר לקבוצה ופחות הסתכל על עצמו.

הוא נפטר בגיל 57 לאחר מאבק במחלה קשה.