מאת: רחביה ברמן.

ראש ממשלה אינו חייב להיות אהוד, אפילו אם כך מאייתים גם את שמו. הוא אינו חייב להיות בעל שיעור תמיכה של למעלה מחמישים אחוז בכל רגע נתון (גם אם סביבות ה-20% זה נתון עצוב במיוחד). הוא אפילו לא חייב שיהיה לו רוב בכנסת בכל רגע נתון כדי לשרוד, כל עוד אין מגישים נגדו הצעת אי אמון. אבל הוא חייב להיות רלוונטי.

ראש ממשלה אינו חייב להיות נואם בעל שליטה אבסולוטית בשפה, פאתוס וחוש של שחקן, כמו ווינסטון צ'רצ'יל, שידע לרומם את לבבות עמו בעוד בירתם - ולא "רק" ערי פלך מרוחקות - נחרבת סביבם.

הוא לא חייב להיות בעל גדולה היסטורית, כמו אייברהם לינקולן, שהוביל את עמו דרך מלחמת אחים משסעת שרבים בצד שלו עצמו לא רצו בה, כי הוא ראה מספיק למרחוק כדי להבין שהיא הכרחית בכל-כך הרבה מישורים.

מה הוא כן חייב, בעיתות משבר, כשעמו מותקף, כשממשלו נדרש לתפקיד העתיק, הבסיסי והיסודי ביותר של שלטון? הוא חייב להיות רלוונטי.

האם יש מישהו - אחד, שיקום בבקשה, כאן למטה בתגובות - שנושא את עיניו לאהוד אולמרט, אולי משם יבוא עזרו של מישהו למבוי הסתום הזה שאנחנו נמצאים בו? אני בספק. אשמח להתבדות, ולו גם מצוות טוקבקים של קדימה, אם עדיין יש בכלל דבר כזה. לכל היותר, אנשים מקווים ש"המערכת", באמצעות נציגה אהוד השני, תגרור את המנהיג הנפקד לאיזה שהוא פיתרון, או לפחות למעשה נקם משביע רצון זמנית.

ואולמרט עצמו אינו עושה דבר כדי להפריך דעה זו לגביו. הוא אינו מדבר לעם, אינו מתווה דרך, נותן סיבה, מלכד סביבו את השורות, מדוע עלינו להמשיך לסבול כך. וכי לשם מה וכיצד ילכד? באמת אין לו מושג מה יעשה. את מה שטען שיעשה כשהתמודד לבחירות - התנתקות חד-צדדית רחבה יותר בגדה - כבר אינו יכול לעשות בשום מצב. מנדט לוויתורים שיהיו הכרחיים כדי שיהיה פרי כלשהו למגעי האוננות שלו עם אבו מאזן (עוד "מנהיג" חסר משמעות) - מנדט כזה אין לו. והוא יודע זאת.

וכעת, בפעם השנייה תוך פחות משנתיים, מופצצים אזרחי מדינתו מדי יום ביומו, במשך שבועות, רואה איך כל האזור (כולל ערביי ישראל) מתלקח לאיטו עם כל היגררות והסלמה והקזת דם חסרת תכלית נוספת - ולו אין מושג מה יעשה, מתנהל לו באפס מעשה בלי היכן ובלי איך ולמה. הוא אחוז בעתה שמה מבצע צבאי גדול יתפוצץ לו בפרצוף - כי הרי צה"ל לא השיל מעליו בשנה וחצי עשרים שנות הפיכתו לצב"ל (צבא בט"ש לישראל), ולא משנה כמה הרמטכ"ל גבי אשכנזי עושה רושם כמבין את בעיית היסוד הזו.

הפעם אין לאולמרט את דן חלוץ להאשים. איש לא מתעקש עוד לנצח את הקסאם מהאוויר. יש לו רמטכ"ל גולנצ'יק, שיודע שמלחמה זה דבר קשה ומלוכלך ונקבע באמת רק על האדמה עצמה. אם רק יבקש ראש הממשלה מראש הצבא, יכין לו ראש הצבא תוכנית מפורטת לכיבוש הרצועה וחיסול כל ההתנגדות המזוינת תוך שבועות ספורים. המחיר, אפעס, ידוע: מאות הרוגים. זה חיילים, שלנו, בלי לספור הרוגים נוספים בשדרות, אשקלון ואולי מעבר עד שההשתלטות תושלם, ולא פיגועים). מלחמה. כמו פעם. שהיו כותבים שירי גבורה, גבעת התחמושת וזה? כזה.

לא פעולות מול חוליה מקרית פה ומרדפים ושיטור, אלא לוחמה בשטח בנוי, מול אויב חמוש היטב, חדור מוטיבציה ובעל הכשרה כלשהי, עם הרבה מקרים של מחלקות שלמות שעולות על בניין ממולכד. ובכל זאת. זה מה שעושים כשיש קן התנגדות של האויב שאי אפשר לפייס אותו (ואשמח להתייחס לעניין ה"אי אפשר לפייס" במאמר נפרד) או להכניע בדרך אחרת. זה תפקידו של צבא.

הבעיה היא שעם ישראל אינו יכול לסבול את המחשבה שיאבד כמות כזו של חיילים במלחמה מול "כמה כנופיות טרוריסטים". גם עניין זה דורש מאמר נפרד. העניין הוא שבזמנים כאלה, תפקידו של מנהיג הוא להחליט מה עושים, להסביר זאת לעם כדי שהעם יבין מה נדרש ממנו וייתן את אישורו הריבוני, או לפחות יידע מה מתכוון השכיר שלו לעשות, ולעשות את זה.

כן, זה בהחלט עלול להתפוצץ לנו בפנים בכל מיני צורות (כמו שאולמרט זוכר בחרדה מקפיאה), וזה מפחיד ואני שמח שהעול לא מוטל עליי, אבל אני גם לא הלכתי וביקשתי אותו. אני לא התרסתי ש"זה מקום העבודה שלי". זה מקום העבודה שלך, איש מעורר מיאוס שכמוך? תעבוד! תרוויח את לחמך ביושר כלשהו. תפלוש לעזה. דבר עם החמאס. חסל את מנהיגות החמאס, תתקין למען השם את מערכת הלייזר שיש לה סיכוי כלשהו ליירט את הרקטות הפרימיטיביות אך הורגות האלה, במקום כיפת הברזל המגוחכת שמישהו דחף ודוחף לכולנו. תעשה, בשם כל האלים, משהו. אפילו כזה שרוב האנשים לא יסכימו איתו, אבל אתה כן. תיתכן אפילו מדיניות מושכלת של הבלגה. לא מבין איך, במצב הספציפי הזה, אבל אשמח לשמוע, אם זה מה שאתה חושב שצריך לעשות. תזכיר לנו שאתה קיים, אפילו אם זה יעשה לנו חמוץ בפה. גם זו העבודה שלך.

ואם השכיר אהוד לא יעשה את העבודה, בעלי ובעלות מניות יקרים, שומה עלינו להחליף אותו. גם לנו יש חובות בסיפור הזה. כמו שבעלי זכות הצבעה בתאגיד יכולים להיתבע על זה שהם נתנו ליו"ר רשלן בעליל למסמס את משאבי החברה, כך ההיסטוריה - זו שתיכתב בעתיד וזו שנחרטת בדם לנגד עינינו - שופטת בחומרה עמים שנתנו למנהיגים שלהם סתם כך לעמוד מנגד ברגעי משבר. נכון שהחלופות אין בהן כדי להעביר את הטעם הרע מהפה לעצם המחשבה עליהם, אבל גם מביבי "הציעו לי להיות שר אוצר באיטליה" נתניהו ומאהוד "הבטחתי אבל לא הבטחתי לקיים, הה-הה, עבדתי עליכם, נכון שאני חכם" ברק, אפשר לצפות שלכל הפחות יעשו משהו ואולי בטעות זה גם יעבוד. אז אולי הגיע הזמן לכנס ישיבת בעלי מניות?

למאמרים נוספים: אתר סקופ