שני האירועים המרכזיים שרו השבוע בישראל הינם השבעת הממשלה, וביקור נשיא ארצות-הברית ברק אובמה.

                             הרכבת הממשלה

בזכות צמצום מספר השרים זכו שרי הליכוד ביתנו בתיקים משודרגים, בניגוד למה שהעריכו מלכתחילה.

הרי לפי תוצאות הבחירות היו צריכים להיות שרים מפוטרים, אך כפי שקורה לא פעם במדינת ישראל, אולם ברוב המקרים קרה ההפך. אין ספק כי השר המשודרג הבכיר ביותר הוא בוגי יעלון  אשר התמנה סוף כל סוף לשר הביטחון.

גלעד ארדן קיבל את תיק התקשורת ואת תיק הגנת העורף, גדעון סער זכה בתיק הפנים.

 ח"כים פשוטים הפכו לסגני שרים במקום שירימו את נס המרד: אלקין, דנון, חוטובלי ואקוניס.

ואפילו יובל שטייניץ, שכביכול ירד בדרגה כאשר הודח  מתפקיד שר האוצר לתפקיד שהינו פיקציה גמורה בדמות השר ליחסים בינלאומיים, מאושר.

גם סילבן שלום מרוצה, משום שנותר בידיו תיק הנגב והגליל, שאליו נוסף תיק האנרגיה והמים הבכיר.

וכן ניתן לומר כי המפסיד הגדול של הליכוד הוא ללא ספק רובי ריבלין.

יו"ר הכנסת היוצא עזב את תפקידו מייד לאחר הבחירות, מתוך ידיעה כמעט ברורה שבתוך כמה שבועות ישוב אליו.

ריבלין רואה בעובדה שנתניהו לא התייצב מאחורי מועמדותו כהדחה.

כל הניסיונות של ראש הממשלה ומקורביו לארגן פגישה בין השניים לא צלחו עד כה. 

הרמזים שהעבירו אנשי רה"מ לריבלין הם כי נתניהו יתחייב לתמוך בו כמועמד הליכוד לנשיאות המדינה בעוד שנה ושלושה חודשים. ריבלין לא קונה את זה ומאשים את נתניהו בהדחתו, מה שמעלה את השאלה:מדוע ריבלין בחר שלא להיאבק על תפקיד היושב-ראש כי בהצבעה חשאית אני סבור שהיה לו רוב בקרב סיעת הליכוד.

 בשיחות סגורות הוא אומר שבעוד שנה ושלושה חודשים נתניהו יפר את הבטחתו אליו, כפי שהפר את הבטחותיו לתמוך בו לראשות הכנסת. 

ריבלין לא התייאש מהניסיון לנצח בקרב על הנשיאות, אלא שהטקטיקה שלו כעת השתנתה.

הוא מאמין שלמרות הידיעה שהביא השבוע נדב פרי בערוץ 10 לפיה המפלגות "הליכוד" ו"ישראל ביתנו" יתפצלו בקרוב, רבים הסיכויים שזה לא יתממש בזמן הקרוב.

דבר שמעמיד את כהונתו של ריבלין בתפקיד נשיא המדינה בסכנה ברורה ומיידית.

בהתאם לכך פועל ריבלין לבנות את עצמו כמועמד אנטי־ביבי, כמועמד המחאה נגד ראש הממשלה.

 כל מי שמוצא את עצמו או ימצא את עצמו מכוסח עם נתניהו, ממורמר או לא מסופק, יזכה מרובי לשיחה טלפונית מנחמת, אולי אפילו להזמנה לפגישה. 

ולכן,  מבחינת רבים מהח"כים, הצבעה חשאית היא נקמה מתוקה, כמו לשרוט עם המפתחות לעמית מרגיז מהעבודה את הרכב ולדעת שלעולם לא תיתפס.

בינתיים, כל עוד האמון בינו לנתניהו בקרשים, מפסיד ריבלין עוד ועוד אחיזות פוליטיות ופרלמנטריות.

                                                       איך תיראה הממשלה

גורמים בסביבתו של ראש הממשלה מגדירים את החודשים הראשונים של הממשלה החדשה "תקופת הרצה".

לדעתם, היא תימשך בין שלושה לשישה חודשים, שאחריהם תתבהר התמונה.

במשך הזמן הזה ינסו כל השותפים לבחון את התנהלותם של האחרים, לקלף את מעטה אי האמון העבה השורר ביניהם, לסמוך עליהם מצד אחד, אולם להשאיר עין אחת פקוחה כל העת, מהצד האחר. 

הנה למשל תמצית היחסים בין נתניהו ללפיד בחודשים האחרונים: במהלך קמפיין הבחירות הופעל על לפיד לחץ אדיר לצאת נגד נתניהו ולהודיע שלא יישב בממשלתו.

לפיד סירב לעשות כן.

להפך, הוא רמז שפניו בהחלט לקואליציה.

המו"מ העקיף בין נתניהו לבינו החל עוד במהלך הבחירות.

בהקשר הזה ציינו גורמים פוליטיים את הקשר בין גדעון סער, שהיה יו"ר מטה הבחירות של הליכוד, לאורי שני, ראש המטה של לפיד. גם לאחר הבחירות הודיע לפיד כי הוא תומך ללא סייג במועמדותו של נתניהו לראשות הממשלה.  אבל אז החל העסק להסתבך.

כבר בפגישה הראשונה ביניהם, שהתקיימה יומיים אחרי הבחירות, הודיע לפיד לראש הממשלה כי הוא לא מוכן לשבת עם החרדים וכי הוא מתעקש לשמש שר החוץ. מדובר בשני תנאים שנתניהו לא היה מוכן לקבלם בשום אופן. המו"מ עם לפיד הוקפא, והתחדש רק אחרי שהתברר מעל לכל ספק כי ברית לפיד־בנט אינה ניתנת לערעור. אבל אז, עשרה ימים לפני המועד האחרון להרכבת הקואליציה, החל לפיד שוב להתרחק. בסביבתו של נתניהו הבינו כי הוא מעוניין בבחירות. כנראה בגלל הסקרים המחמיאים ששודרו אז בכלי התקשורת. בסופו של דבר, בין השאר גם בשל התערבותו של נפתלי בנט, לפיד נכנס.

אולם, מבחינת נתניהו, מי יודע לכמה זמן? אולי לפיד כבר מתכנן את הפלתו? לפיד בעצמו אמר שבתוך שנה וחצי הוא יכול להיות ראש ממשלה.

 על התרחיש הבא דובר בימים האחרונים במערכת הפוליטית והוא אינו מופרך כלל: בעוד שנה־שנתיים אהוד אולמרט יסיים את ענייניו המשפטיים, הן בפרשת הולילנד והן בפרשת טלנסקי, ויימצא כשיר להתמודדות לראשות הממשלה.

                                ימי אובמה

היום דווח שאובמה תיווך בין נתניהו לארדואן,וככול הנראה חוסלה פרשת המרמרה שהחלה לפני שלוש שנים.

ישראל צריכה את הטורקים כדי שישמו מגן כנגד המצב המדרדר בסוריה שבה לא ברור מי נאבק במי?

וזאת לאחר שהניסיון להתחבר אל מדינות אחרות באזור הבלקן לא עלה יפה.

ההערכה היא שבקרוב תצטרך נאט"ו להחליט האם להתערב בנעשה בסוריה ,וכיצד?

וכן, באם המגעים עם איראן לא יפשירו לכדי הסכמה לפירוק הנשק הגרעיני, אני סמוך ובטוח שתקיפה בסתיו הינה מציאות שלא ניתן לשלול על הסף.

מדינת ישראל יודעת לארגן אירועים בעלי חשיבות (אם נוציא לרגע את הפשלות שלפעמים קורות),ובואו נקווה שהנאום שנשא אמש הנשיא אובמה בפני סטודנטים בבנייני האומה יתניע את תהליך המשא-ומתן שלו מצפים שני העמים.