בעוד שנה תארח ברזיל את טורניר גביע העולם בכדורגל המכונה גם במקומותינו:"מונדיאל".

אך נראה כי כל ההכנות השתבשו.

כבר בשנה שעברה עלו ההכנות מדרגה.

הוועדה המארגנת החלה לגייס מתנדבים, תכניות הכשרה החלו לקרום עור וגידים וגם עבודות הפיתוח הואצו.

נשיאת המדינה דילמה רוסף לוקחת חלק פומבי פעיל בחנוכת מתקנים וביחסי הציבור, וכן,תקציב משרד התיירות הוגדל ב-30 אחוזים וחברות בינ"ל כבר החלו לשכור כוח אדם מקומי לקראת אירועי הספורט של השנים קרובות.

כמוכן ,טורניר גביע הקונפדרציות אשר מתחיל הערב אמור להיות צעד ראשון בדרך להכנה לקראת המונדיאל והאולימפיאדה.

לצד יוזמות כמו קורסים באנגלית ליצאניות ותקנות ייחודיות כגון איסור הכנסה למגרשים של כלי נגינה כ"קאשירולה" (המקבילה הברזילאית לוובוזלה), הברזילאים מבצעים כמה מהלכים רציניים.

בגזרה הספורטיבית אפשר לציין למשל את התקנת טכנולוגיית קו-השער באיצטדיון על פי הנחיות פיפ"א, בעוד שבמוקד נמצאים שני מרכיבים – בטיחות ובטחון.

              בנייה ובטחון נוסח ברזיל

              בנייה

בטיחות בבניה היא נושא כאוב בברזיל עוד מגביע העולם הקודם שנערך במדינה.

בשנת 1950, נפתח הטורניר כשאיצטדיון המרקאנה, המתקן המרכזי והמרשים בריו דה ז'ניירו, היה רחוק מסיום העבודות.

כמוכן,שבילי הגישה למקום טרם נסללו, חדרי ההלבשה לא היו בנויים במלואם וכבר בסיבוב הראשון נפגע שחקן נבחרת יוגוסלביה בראשו ממפגע במסדרון בדרך לדשא.

העבודות הסתיימו רק בשנה לאחר מכן; ב-1992 קרס אחד היציעים העליונים במרקאנה וגרם למותם של 3 אוהדים ולפציעתם של 50 נוספים; ב-2007 נפער חור ברצפת יציע עליון בסלבדור – גושי הבטון פגעו באנשים מתחת, רבים נפלו דרך הבור ו-8 בני אדם נהרגו; ב-2010 התמוטט יציע במהלך אירוע של מירוצי מכוניות בדרום המדינה, לפחות 100 אנשים נפגעו. זה רק בספורט, ורק על קצה המזלג.

פחות מחודש לפני פתיחת גביע הקונפדרציות, צפו ועלו שוב החששות.

כתוצאה מירידת הגשמים הכבדים באיזור סלבדור הובילו להצטברות מים רבים שמוטטו חלק מגג האיצטדיון בעיר, בו ייערכו משחקים בקונפדרציות ובמונדיאל.

וכן, גם אישור השימוש במרקאנה לא עבר חלק ורגע לפני משחק החנוכה המחודש בין ברזיל לאנגליה נדרשו המארגנים להוכיח לבית המשפט שהמתקן ראוי לאירוח, לאחר שהתגלו בו ליקויי הנדסה, היגיינה ואבטחה.

וכאן הגענו למרכיב הבעייתי השני שהוא הבטחון.

                  בטחון

ברזיל לא ערוכה באמת להתמודד עם איומים בטחוניים מורכבים.

לא עם רקטות שעלולות להיות משוגרות לעבר ריכוזי אוכלוסיה ולא עם מטוסים שינסו, חלילה, להתרסק על כיכר הומה או לתוך איצטדיון עמוס.

ראשי חיל האוויר המקומי התפארו בשבוע האחרון כי הכשירו לרגל האירוע 10 מטוסי קרב שאמורים לנטרל כל איום. למעשה, לצד סופר טוקאנו, מטוסי מדחף עלובים למדי שנכנסו לשירות הצבא הברזילאי ב-2004, עומדים לרשות הכוחות המקומיים גם מטוסי m5-F, גרסאות של דגם בן 60 שנה ששודרגו על ידי חברות ישראליות כאלביט ורפאל.

גם הצהירו שם על פרישת מערכות ליירוט טילים ומטוסים, אבל בפועל העמידו סמוך לערים כמה נגמ"שי ג'פארד עם קנה כפול בקוטר 35 מ"מ שפותחו בגרמניה אי-שם בשנות ה-60'.

"סדר וקידמה", אלה המילים המתנוססות על הדגל הברזילאי.

כלומר:  הן משקפות את השאיפות, לא את הקיים. את התקווה, לא את המצוי.

וכמו שהיעד העיקרי של ישראל באירוח היורו 21U היה להוכיח שהיא יכולה, כך גם המטרה של ברזיל – עד כמה שזה יישמע מגוחך. הלוא הגדולה במדינות דרום אמריקה כבר אירחה את טורניר גמר גביע העולם עוד ב-1950, קטפה אין-ספור תארים, ייצאה לרחבי תבל כמה מהכשרונות הגדולים בהיסטוריה ומתהדרת באחת הכלכלות הגדולות בעולם.

ועדיין, היא רק רוצה להראות שהיא מסוגלת.