אמש (ג') נשא ראש-הממשלה בנימין נתניהו את הנאום השנתי בעצרת האו"ם.

הנאום היה טוב מאחר והוא הכיל הפעם טיעונים כבדי משקל אשר לוו בעובדות ובציטוטים אודות ממשלת איראן והנשיא חסן רוחאני.

אך לצערי הרב מרוב שהיה בו הרבה צדק,היה חסר בו חוכמה.

כלומר: נתניהו היה חייב להבין שהעולם בראשות ארצות-הברית החליט להדבר עם האיראנים בניסיון להגיע איתם להסכם בנוגע לתוכנית הגרעין העתידית שלהם.

ולכן, הוא היה צריך לקבל יוזמה זו,ובמקביל להציב סייגים כפי שעשה בנאומו (בדומה ל"כן,אבל" שאומר גורי אלפי בתוכנית "מצב האומה").

                  דוגמאות להיעדר החוכמה

1:נתניהו אומר: "גם אם תיאלץ לעמוד לבדה,היא תעשהנ זאת.

ישראל תגן על עצמה ,ובעודה עומדת לבדה ,היא תדע שהיא מגינה על רבים אחרים".

כלומר: ראש-הממשלה מוכן לנקוט בפעילות צבאית גם אם הקהילה הבינלאומית ובראשה ארצות-הברית ,תחליט שלא לעשות כן.

בכך הוא הופך את הבעייה האיראנית לבעיה ישראלית בלבד (ולא של כל העולם),וזוהי טעות גמורה.

2: "אחמדינאג'אד הוא זאב בעור של זאב, בעוד רוחאני הוא זאב בעור של כבש".

כלומר: אין מה להדבר עם הממשל האיראני,היות ומדובר ברמאים מקצועיים.

אם העולם היה מתלבט כיצד לנהוג בתוכנית הגרעינית של איראן, אין ספק כי אלו מילים כבדות משקל.

אך מאחר והעולם כבר החליט להדבר עם האיראנים, אין משמעות מעשית ורטורית להתקפות על המשטר האיראני.

3: "לפני שנה עמדתי על הבמה הזו וציירתי קו אדום .

איראן נזהרה מאוד שלא לחצות את הקו הזה".

כלומר: נתניהו מתגאה בכך שבעצם הצגת התרשים בנאום בעצרת האו"ם אשתקד, האיראנים לא הפכו להיות מדינת סף.

זה לא מדויק כי ברגע שהוגדרו גבולות הגזרה ,האיראנים שיחקו בחוכמה את המשחק תוך כדי שהם מקבלים את חוקיו החדשים.

חשוב לציין שהטעויות האלו אשר פורטו לעיל הוציאו את העוקץ מהדברים הנכונים שאמר נתניהו בנוגע לחשיבותן של הסנקציות ,וכן בחידוד המסר שאסור לאיראן להיות מדינת סף גרעינית.

בסה"כ זה היה נאום מכונן ,תקיף, איכותי ,אך הוא פספס את הנקודה, בפראפרזה לדברי בן-גוריון,לפיה צריך לתת הזדמנות למשטר חדש כאילו אין סנקציות, וצריך להמשיך בסנקציות כאילו אין משא-ומתן.