אין ספק ששנת 2013 לא תזכר כשנה הטובה של נשיא ארה"ב ברק אובמה.

נכון שהמשק האמריקני יוצא אט-אט מן המשבר אותו חווה ,אך התמיכה הציבורית בנשיא הולכת ומדלדלת.

ככה זה שאתה מקבל שורת החלטות לא נכונה.

בתחום מדיניות הפנים ניתן לתת שתי דוגמאות

1:אין ספק שתוכנית הביטוח הרפואי "אובמה קר" הינה אחת מגולות הכותרת של הנשיא אובמה.

אבל הביצוע שלה לוקה בחסר כך שרוב האזרחים האמריקאנים לא מצליחים להרשם לתוכנית באמצעות האינטרנט,ורוב הרשויות לא מצליחות לספק להן פוליסות ביטוח ראויות אשר יגנו עליהם בשעת מחלה.

2: בעבר הייתה רשת המודיעין הלאומית (NSA) רשת קטנה דלת תקציב.

אירועי ה-11 בספטמבר הובילו את הנשיא דאז ג'ורג' בוש הבן להעביר תקציבים נרחבים לרשת המודיעין וכן לבנות תוכניות ריגול נגד אזרחי ארה"ב ונגד מדינות (חלקן ידידותיות ומקיימות קשר עם אמריקה) שונות ברחבי העולם.

הנשיא אובמה היה צריך לערוך רפורמה בה תקבע מהם יעדי המעקב ,מהם מטרות המעקב, ועוד.

מי שלא עשה כן הוא היווה כר פורה לחשיפת תוכניות של אנליסטים שעבדו במודיעין דוגמת סנואדן שיחשפו מעט מן התוכניות הללו.

גם בתחום מדיניות החוץ נכשל אובמה כשלון חרוץ בין השאר משום שהחליט כי אינו מוכן להיות "השוטר של העולם" כדבריו.

כך, למשל, נרתע אובמה ברגע האחרון מתקיפה של הנשק הכימי בסוריה .

וזאת למרות מחויבותו המוצהרת והמפורשת לפעול בנדון כדי להציל מיליוני אזרחים שעדיין נטבחים ע"י גייסותיו של אסד.

גם מול איראן העדיף אובמה את הדרך הדיפלומטית מעל ומתחת לשולחן במקום להציב אופציה צבאית.

ובמזרח-התיכון כאשר אתה לא מאיים אתה נחשב חנון וחלש (וכך מתואר אובמה בעיני רוב מנהיגי העולם).

לא ברור מדוע אובמה בחר להפקיר את בעל בריתו לשעבר חוסני מובארק, ותמוהה אף יותר למה הוא לא תומך בגלוי במשטרו של הגנרל א'-סיסי אשר נאבק בגלוי בארגוני הטרור הסלאפיים ובתנועה הקיצונית "האחים המוסלמים".

בשל המדיניות הבדלנית שנקט אובמה עלו שתי מעצמות אשר הקשר בינן לבין זכויות-אדם הינו מקרי בהחלט:רוסיה וסין.

חשוב לציין,אובמה נוקט מדיניות בדלנית בה הוא כמעט ולא מתעסק במדיניות חוץ ,דבר הנתפס לפעמים כחולשה מצדו,בואו נקווה שהוא ישכיל ללמוד את הלקח.