"תני לי תמונה שלך ואשלח לבן דודי מארה"ב,אני מתה להכיר ביניכם " לחשה גלית באמצע שעות העבודה למיקי, "אולי נעשה לו "עליה" המשיכה בבדיחות הדעת.

מיקי הביאה לגלית תמונה למחרת בבוקר,לא היה לה ספק כי מהתמונה היא נראית נהדר,אחרי כמה שנות גירושים בהם הייתה לבד וכמעט נואשה מהגברים שהכירה שלא בדיוק התעניינו במנת המשכל שלה,או בטוב ליבה, הם היו ניגשים ישר לעניין ללא בושה ומורא.

כל מה שהיא רצתה זה לשקם את הקן המשפחתי שלה ושל בנה הפעוט ולהכיר גבר נורמלי.

לאחר כשבוע חזרה גלית עם חיוך "יש אור ירוק,הבן דוד מסכים והוא יגיע בקרוב לארץ וישמח להכירך".

כל מה שמיקי ידעה על הבן דוד זה שהיה גרוש פעמיים ושיש לו בן אחד.

לאחר כמה שבועות צלצל הטלפון ביתה של מיקי "היי מיקי זו גלית הבן דוד הגיע והוא מתאכסן במלון דן בעיר ורוצה לראותך"

מיקי לא הייתה צריכה לפשפש במלתחתה, ג'ינס וגופיה קצרה ראו ראוים בעיניה למפגש שכזה,היא לא השקיעה מחשבה שצריך להגיע במראה "יוקרתי" בגלל השידוך או המלון ויצאה לדרך.

בהגיעה למלון היא תרה אחרי גלית ולהפתעתה הפמליה הייתה מפתיעה בגודלה, הייתה שם גלית,אמה,בנה של גלית ועוד איזו דודה.

איש מהם לא חייך או שמח לראותה,ואז ראתה את השידוך מתקרב לעברה,גבר גבה קומה,מוצק,שזוף וחיוך גדול נסוך על פניו.

הוא הושיט לה יד "נעים מאוד שמי פיטר,סוף סוף אנחנו נפגשים,חיכיתי לרגע הזה מהיום שקבלתי את התמונה שלך"

מיקי הושיטה את ידה בחזרה וחייכה אליו וכל הפמליה התיישבה בלובי של המלון.

פיטר הזמין שתיה לכולם , גלית התיישבה ליד בן הדוד עם בנה ,מצידו השני ישבה אימה ואת מיקי הושיבו ליד הדודה.

היה קשה לנהל שיחה ישירה בינה לבין פיטר מה עוד שבנה של גלית הקטן משך את כל תשומת הלב,הוא השתולל,בכה ואף הקיא על השטיח המהודר.

לאחר זמן מה מיקי לא הרגישה כל-כך בנוח וקמה על מנת ללכת,רק פיטר קם יחד איתה רכן לעבר ראשה ולחש לה שהוא מזמין אותה למחרת לארוחת בוקר במלון, האחרים נדו בראשם ולא נראו מצטערים על לכתה.

מיקי לא ידעה בדיוק כיצד לעכל את המפגש המוזר,היא לא ידעה מהו הרקע המשפחתי אבל תחושת הבטן שלה לא הייתה טובה.

למחרת לקחה מיקי את בנה ועלתה למלון, הילד שמח על האפשרות שיוכל לשחות בבריכה של המלון וגם יום כף עם אמו.

ואכן פיטר חיכה להם ואחרי ארוחת בוקר ושיחה לבבית הם הלכו לבריכה.

בעוד הילד משתכשך במים ישבו מיקי ופיטר על כיסאות הנוח והשתזפו, פיטר לא נתן למיקי תחושה שמה שמעניין אותו זה גופה החטוב בביקיני או גילה הצעיר ממנו,הוא סיפר על עצמו והיה לו חוש הומור שגרם למיקי לצחוק כל הזמן.

לפתע כמו בסרט אימה ראתה מיקי את גלית ואימה מתקרבות מצידה השני של הבריכה,לשתייהן היו סלים ביד הן התקרבו בנחישות

לעבר מיקי ופיטר,הבעת פניהן הביעה כעס ועיני האם רשפו כאילו היא עומדת להתפוצץ.

לאחר כמה מילות נימוס מבלי להתייחס בכלל למיקי אמרה האם לפיטר "באנו לכאן כי אנחנו רוצות שתקפיץ אותנו לשוק למטה בעיר"

מיקי הייתה בהלם אבל לא התערבה בשיחה.

"אין בעיה דודה אקח אתכן לשוק,מיקי בואי תתארגני ותסעי איתנו"

האם ניסתה למחות שאין צורך אבל פיטר התעקש ולאחר זמן מה הם נכנסו לרכב השכור של פיטר.

מיקי לא הייתה חסרת נימוס ונראה לה מאוד טבעי לשבת במושב האחורי כי אמה של גלית צריכה לשבת קדימה וכך עשתה אבל

למרבית ההפתעה גלית התישבה במושב הקדמי ואימה נכנסה למושב האחרוני עם מיקי ובנה.

השקט בתוך האוטו היה מוזר,מדי פעם פיטר הביט במראה לכיוונה של מיקי וחייך.

לאחר כמה דקות פנתה האם למיקי "טוב,תקשיבי כשאנחנו יורדות בשוק גם את יורדת"

"מה יש לי לחפש בשוק?" שאלה מיקי ההמומה

והאם המשיכה בכעס "פיטר לא בא בשבילך לארץ הוא בא בשביל גלית"

מיקי לא ידעה בדיוק כיצד להגיב על המשפט ששמעה והחליטה לא לענות ואז פנתה לפיטר ובקשה שיקח אותה הבייתה.גלית ואימה ירדו בשוק כשהן שולחות מבט מאיים לעברה של מיקי ופיטר המשיך בנסיעה, לאחר כמה רחובות עצר את הרכב

"תקשיבי מיקי אני הייתי נשוי לשתי נשים בדיוק מהסוג של דודתי ובת דודתי אל תשימי לב,אני הגעתי לארץ גם לבקר אותן אבל בעיקר לפגוש אותך".

הוא הצליח קצת לפייס את מצב רוחה של מיקי,היא לא הבינה ולא ידעה בכלל אייך להגיב אחרי החוויה שעברה.אבל פיטר היה חביב ונחמד ושיכנע אותה כי הכול בסדר וההיכרות בינהם תמשיך כמתוכנן ללא הקשר המשפחתי שלו.

באחת הפעמים כשמיקי התארחה אצל פיטר במלון ונכנסה להתקלח הטלפון צלצל והיא הרימה את השפורפרת כי חשבה שפיטר יצא מהחדר ואז שמעה את קולה של גלית "תקשיב פיטר,מיקי לא בשבילך,היא יוצאת עם הרבה גברים ולא מתאימה לך בכלל אבל אתה ייודע שמתמיד הייתי מאוהבת בך"

השתררה דממה קצרה ופיטר ענה לה בקול תקיף "את אישה חולה,אנחנו בני דודים מדרגה ראשונה,נראה לך נורמלי שיהיה משהו ביננו?" והוא טרק את השפורפרת.

לאחר כמה ימים כשהפגישות בין מיקי לפיטר היו מוצלחות,הם יצאו לבלות,אכלו במסעדות והחלו להתקרב שאלה מיקי את פיטר מה יקרה כשיסע,האם יתכתבו כבני נוער? האם זה יגמר ? ופיטר הרגיע אותה כי הוא חושב על תוכנית והקשר בינהם ימשך.

זמן הפרידה הגיע וזה לא היה קל לאף אחד מהם אבל הם החליטו שיהיה המשך רק לא ידוע אייך.

מיקי חזרה לחיי השיגרה שלה עם הילד וערב אחד בעודה תולה כביסה צלצל הטלפון בביתה,פיטר היה מעברו השני של הקו "דרלינג תקשיבי קניתי לך ולילד כרטיסי טיסה לשבוע הבא לארה"ב,אל תביאי איתך כלום חוץ ממזוודה אחת,פנקס החיסונים של הילד,הכול אקנה לך מחדש"

מיקי מאוד התרגשה והיה לה קשה להאמין שאכן דברים קורים ועוד זמן קצר היא תגור עם פיטר ובנה בנכר.

לאחר ביקור מתבקש בשגרירות ובסכונות הנסיעות,היא החזירה את הדירה המושכרת ועברה לגור עם הוריה עד למועד הטיסה.

יומיים לפני התאריך הנקוב של הטיסה הודיעו לה ממשרד הנסיעות כי השגרירות סרבה לתת לה ויזה והיא לא יכולה להכנס לארה"ב.

חצי שנה היא נסעה הלוך ושוב וחזרה כל פעם לבית הוריה בעוגמת נפש,לא הסכימו לתת לה ויזה כי בגלל מצבה המשפחתי והיא "מהגרת בפוטנציה" ,באחת הפעמים הפקידה אפילו הציעה לה לנסוע בלי הילד.אביה העביר לחשבונה בבנק כסף על-מנת שבבדיקה יבינו שאינה נצרכת וכלום לא עזר.

כל אותה תקופה הקשר עם פיטר היה יומיומי והוא לא הבין את הסיבה לאי הגעתה אליו, הוא אף שלח תצהיר מעורך דינו שהוא ידאג לכלכלתה של מיקי ובנה.וכלום לא עזר.

לאחר חצי שנה פיטר הגיע בשנית והלך איתה לשגרירות והקים שם צעקות, הם היו חכמים וידעו אייך "לצנן" את הרעיון של פיטר ומיקי

"אין בעיה ,אחרי שהיא תתרגם את הסכם הגירושין שלה לאנגלית היא תוכל להגיע אלייך לתקופה של 3 חודשים ואם לא תנשאו בתקופה הזו היא תצטרך לחזור לארץ".

מיקי קמה מהכיסא "תסלח לי אדון השגריר,איש לא יאמר לי מתי להתחתן,הוא גרוש פעמים ואני פעם אחת,עוד לא הספקנו להכיר אחד את השניה כמו שצריך על-מנת להנשא",קמה ויצאה מהשגרירות.

"פיטר אתה איש מקסים ואני מאוד אוהבת אותך אבל זה כנראה לא הולך,תחזור הבייתה,נחשוב שנינו מה עושים ונמשיך משם"

מיקי הייתה ממוטטת מעייפות מהנסיעות לשגרירות ומהמאבק מול הפקידים האטומים ,כל אותה תקופה לא עבדה וחיה אצל הוריה היא רק רצתה שיגרה ושקט, היא ידעה שברגע שפיטר יסע זה יהיה סוף הקשר בינהם.

לאחר ששיכנעה את פיטר הוא אכן נסע לא לפני שהביע צער גדול על התוצאה של ההיכרות ואהבתו אליה.

מיקי שכרה דירה מחדש וידעה שהחלום האמריקאי רק הולך ומתרחק וכך היה.