ירידת ליגה היא מאורע טראומתי במיוחד עבור קבוצה, אין ספק בזה. אבל זה די משעמם להסביר למה זה עצוב, מבאס, טרגי. יותר מעניין לנסות למצוא זויות חיוביות לעניין, או כמו שדן מנו היה אומר: זה טוב לי, זה טוב לי לרדת ליגה..
בפרוייקט הזה בחנתי את אפשרות הירידה של כל אחת מהמועדות לירידה, והצבתי את השאלה: "מה חיובי בזה, אם בכלל, ולמי?". הרי לפניכם שתי קבוצות, מחר ומחרתיים יגיעו השאר. תבלו.
מכבי ת"א- להרוג את המכביזם.
המרוויחים: כולנו
חשבו לרגע על אלכס שניידר במקרה שמכבי ת"א יורדת. האוליגרך קפוא הפנים, שכנראה לא מישש מספיק את הסחורה שלו לפני הקנייה, פתאום יבין שהצעצוע החדש עשוי מחומרים מסוכנים לילדים, גם לכאלה עשירים. שהוא צריך לפרק הכל- ולבנות מחדש. אל לא זאת הנקודה. ירידת ליגה עשויה להרו את המכביזם, וזה גדול יותר מכל מיליארדר. האוהדים הצהובים שמעולם לא חוו ירידת ליגה חיים בסרט של "לנו זה לא יקרה". הם אולי יחצינו רגשות דאגה לגבי אפשרות הירידה, אל שלא תטעו- בפנים הם לא יותר ממגחכים מהמחשבה. אז אנא, צהובים יקרים, החזירו את הסרט שלכם לחנות הוידאו הקרובה, ואם אפשר הזדכו גם על המכביזם. סעו קצת ללוד, לרמת השרון, נראה אתכם חוזרים שחצנים אחרי זה. כשתחזרו לליגת העל, כולנו נשמח אם תעשו זאת ללא המכביזם.
בני יהודה- השכונה חוזרת לשכונה
המרוויחים הגדולים: האוהדים
הירידה הזו, שהיא כבר עובדה מוגמרת עבור בני יהודה, יכולה לעשות טוב לקבוצה. ההנהלה הנוכחית הביאה אולי כסף, אך גם התרחקה קצת משורשי הקבוצה, אלה שתקועים עמוק ברגבי שכונת התקווה. אותם חלקיקי עפר שנדבקו לנעליהם של ניקולאי קודריצקי, חזי שירזי ואלפי האוהדים שפקדו את השכונה. אחרי ארבע שנים בתפקיד, נראה שגם ההנהלה הנוכחית מבינה שלקבוצה אין זכות קיום ללא הצביון שלה, שכונתי ככל שיהיה. חזרה למגרש בשכונת התקווה- שגם מבחינה כספית מתאים יותר לקבוצה בליגה הלאומית- צריך להיות הצעד הראשון בדרך להחזרת תחושת השייכות לאוהדיה המסורים.