העיתונאי אורי אליצור, עורך העיתון "מקור ראשון", הלך שלשום (ה') לעולמו בגיל 68 לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן.

                                 ביוגרפיה

אורי (יחיאל אוריהו) אליצור נולד ב-1946 לחוקר המקרא פרופסור יהודה וסופרת הילדים רבקה אליצור.

יש לו ארבעה אחים: תמר בן-ארי, הפיזיקאי פרופ' שמואל אליצור, פרופ' יואל אליצור ופרופ' ורד נעם, חוקרת תלמוד באוניברסיטת תל-אביב.

תחילה למד אליצור בישיבת "נתיב מאיר" שבירושלים, ולאחר מכן שימש תלמידו של רבי צבי יהודה הכהן קוק  בישיבת הדגל של הציונות הדתית באותם ימים "מרכז הרב".

לאחר מכן התגייס אליצור לגדוד 50 של הנחל המוצנח.

הוא לחם ברמת הגולן במלחמת ששת הימים והשתתף בצליחת התעלה במלחמת יום כיפור.

 עם תום השירות הצבאי,שימש אליצור כמורה למתמטיקה בתיכון "קריית נוער" שבירושלים.

חשוב לציין כי לאליצור יש תואר שני במתמטיקה מטעם האוניברסיטה העברית.

הוא היה נשוי למנחת ההורים יעל אליצור ,ולהם שישה ילדים וכמה נכדים.

הוא הלך לעולמו בבית-החולים "שערי -צדק" לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן.

                     קריירה פוליטית

אליצור היה ממייסדי היישוב הראשון בשומרון, עפרה, באפריל 1975.

אליצור היה פעיל מרכזי בהנהגת המתנחלים של שנות ה-70 וה-80,בתנועת "גוש אמונים".

כמוכן,  שימש מזכ"ל זרוע הבנייה "אמנה" ויו"ר "התנועה לעצירת הנסיגה מסיני".

לאחר מכן כיהן כמזכ"ל מועצת יש"ע, ממלא מקום מזכ"ל המפד"ל ועורך עיתון ההגות "נקודה".

בבחירות לכנסת ה-11 ב-1984 היה מועמד במקום התשיעי והלא ריאלי ברשימת מורשה לכנסת.

בשנת 1998 החל לשמש ראש לשכתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו ,ואף שימש ככותב נאומים במשרד ראש-הממשלה.

כזכור,אליצור היה מהמתנגדים הבולטים לתוכנית ההתנתקות שהנהיג ראש-הממשלה המנוח אריאל שרון.

למשל, בראיון שהעניק לביטאון הימין "בשבע" בשנת 2004 קרא אליצור למתנחלים להפעיל כוח נגד כל מי שיבוא לפנותם.

"כל הפעלת כוח, מלבד בנשק חם, היא לגיטימית", אמר אז אליצור.

" בדיעבד, גם מי שיפצע את אלה שבאו לפנות אותו – אקבל בהבנה את התנהגותו".  

                     קריירה עיתונאית

בסוף שנות השבעים החל אליצור לערוך את העיתון "נקודה" אשר היה מזוהה עם הציונות הדתית.

אליצור אף כתב במשך שנים טור פובליציסטי במוסף לשבת של "ידיעות אחרונות", ונחשב לאחד הקולות הימניים הבולטים בתקשורת הישראלית.

לאחר הפסדו של נתניהו בבחירות 1999 שב לערוך את "נקודה"עד שנת 2006 .

בשנת 2006 שימש אליצור כעורך משנה של העיתון "מקור ראשון" (בין-השאר הוא ערך את המוסף הפוליטי בעיתון).

 בשנת 2013 מונה לעורך העיתון.

כאשר  שלמה בן-צבי רכש את עיתון "מעריב", כתב אליצור גם טור פוליטי ב"מוספשבת" של העיתון המאוחד.

                         סגנון כתיבתו של אליצור

אליצור הציג במאמריו גישה לפיה הסכסוך הישראלי פלסטיני לא ייפתר לעולם, שכן הפלסטינים לעולם לא יוותרו על זכות השיבה,

דהיינו, על השמדת ישראל.

לפיכך, טען אליצור, כי ישראל אינה צריכה לשאוף לשלום,מאחר ודבר זה לא יקרה לעולם.

  , וכן,היא תביא רק לתשלום מחיר מיותר בדמות איבוד נכסים אסטרטגיים ועקירת יישובים  אלא לשמור את הסכסוך "על אש קטנה", מצב שלדעתו מהווה את הרע במיעוטו.

כמו כן, הרבה אליצור לכתוב על נפשעותו של הטרור הפלסטיני ועל הצורך המוסרי לנקום במחבלים.

בתחום הכלכלי הציג תפיסה קפיטליסטית של התנגדות לריבוי קצבאות.

אליצור נמנה עם החבורה הוותיקה של אנשי גוש אמונים, אך יצג את העמדה הפרגמטית והממלכתית בתוכם.

וכן, במשך שנים מספר אף ראה בפשרה טריטוריאלית כורח הנובע מהמציאות הפוליטית הישראלית, וספג ביקורת חריפה על כך מבני חוגו.

עם זאת, בתהליך ההתנתקות תמך אליצור בסירוב פקודה ובהתנגדות לא אלימה אך עיקשת.

כתיבתו וטיעוניו של אליצור התאפיינו בטענות המתייחסות להיגיון ולשכל הישר.

למשל, בראיון לאתר "העין השביעית" סיפר אליצור כי אחד מטוריו צונזר ב"ידיעות אחרונות".

את הטור כתב אחרי פיגוע בשכונת הגבעה הצרפתית בירושלים, שנהרגו בו שכנתו ונכדתה. "האמהות של המחבלים הופיעו בטלוויזיה ואמרו שהן גאות בבנים שלהן.

בטור שלי ב'ידיעות אחרונות' כתבתי שצה"ל צריך להפציץ את סוכת האבלים ולשלוח את האמהות הגאות האלה להיפגש עם הבנים שלהן בגן־עדן. את זה העיתון לא פרסם. אמרו לי שזו קריאה לרצח", אמר

  אליצור היה מחשובי הפובליציסטים בציונות הדתית ומחוצה לה, ואף זכה בפרס סוקולוב למפעל חיים בתחום העיתונות הכתובה.

הוא לא חשש להביע את דעתו ,ותמיד הציג את הרציונל שעמד מאחורי טיעוניו הסבירים.

כך שגם אם לא הסכמת איתו,הבנת מה עומד מאחורי מחשבתו המחודדת.

כאמור, הוא הותיר אחריו אשה ושישה ילדים.