לפעמים אני חושבת שאם לא נמהר לערוך סדר עדיפויות חדש וריאורגניזציה במשרדי הממשלה במדינה, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו במצב מסוכן הן כלכלי והן בטחוני.

אם המשטרה לא תחוזק על ידי כוח אדם ושתפקידה יהיה  בפשיעה ולא בבטחון פנים צבאי, נמצא את עצמנו במצב של שי דרומי או גרוע מזה בצד הנפגע פיזית.

אם לא נשקיע בחינוך (והכוונה לא במשכורות מורים או מורות) אלא באיכותם המיקצועית, אם לא ננצל את יכולתם של הסטודנטים  ולא ניתן להם אפשרות פיתוח, הטובים יעזבו וישראל עלולה ללכת אחורה במקום קדימה מבחינה מדעית וכלכלית וחברתית.

אם הכנסת לא תייצג את העם  כפי שזה למעשה היום ולא יעשה כל שינוי בשיטת הממשל, נמשיך לדשדש עם פוליטיקה שבה חברי הכנסת לא חייבים למלא את ייעודם.

חברי כנסת שמאשרים לעזמי בשארה פנסיה אינם מייצגים את הציבור אשר ישלם את הפנסיה הזאת.

אם הפוליטיקאים לא יבינו שעליהם להתפטר כאשר הם נכשלים נמשיך לקבל ועדות חקירה שלצערי לא הוכיחו את יעילותן - ברוב המקרים הציבור לא קיבל את פסיקותיהם. מועדת אגרנט, ועדת סאברה ושתילה, ועדת אור וועדת וינוגראד.

גם בית המשפט העליון היה צריך ריאורגניזציה רק שגם זה לא מצליח עקב מלחמות אגו. יש תחושה שבית המשפט מנותק מהמציאות בפסיקות כמו נוהל שכן והכי גרוע לדעתי הוא המשפט שהכל שפיט ויוצא שהכל שפיט להוציא בית הישפט העליון - כי זה ביתם של השופטים. וידנו תגדע - חלילה .

כל עוד השרים לא נותנים דין וחשבון לציבור מה הם עושים בשביל מדינה הם ימשיכו לדאוג לכיסאם ואולי גם לכיסם -

ולכל אלה צריך להוסיף את התקשורת שאין בה הבדל בין פובליציסיטיקה לבין דיווח. עיתונאים, קריינים, אומנים, מרשים לעצמם לנצל את מעמדם על מנת להשחיל את דעותיהם, בין אם נשאלו על כך ובין אם לאו לכל דיווח מתלווה פרשנות שלא בהכרח מתקבלת.

התקשורת איננה מטפלת בבעיות בהמשכיות ויש תחושה של חד צדדיות שבודאי יש בה משהו. התקשורת גם לא בוחנת את עצמה (ראה מלחמת לבנון 2) היה מה לבחון. היה על מה לחשוב. היה מה להסיק.

מה שעוד מקשה על התקשורת משומה היא התלות בפרסומות ואולי גם כוח האדם שם הוא לא ממש "משו משו". סליחה כי יש כמה מאד ראויים והם דווקא לא דוגמנים.

ועל כאלה אני יודעת ורואה שיש לנו עם נהדר שמוכן להתגייס שמגלה מעורבות עם של וכחנים, עם מענין עם המון פורטרטים שונים שכל אחד זה סיפור מהלך ואחרי הגירוש מהגוש אפשר להגיד שאנחנו גם עם שמבין מה זאת אחריות לאומית גם אם המדינה פוגעת בך. רק לפעמים אני חושבת שלנבחרינו לא איכפת מאיתנו.

אני מקווה שהטוקבקיסטים ישפיעו יש מה ללמוד מהטוקבק. אני מקווה שהמדינה תשכיל לבער את החמץ ושהבחירות הבאות יביאו איתן ממשלה שתדאג קצת יותר לנו האזרחים ושיבוא במהרה היום שתהיינה לנו 2 מפלגות גדולות שיהוו אלטרנטיבה זו לזו.

ושלא תמשול בנו ממשלת טלאים (מלשון טלאי ולא טלה), ישראל היא ללא ספק ארץ מופלאה 60 שנה של מפעל עצום שנבנה על ידי פליטים. אם נתקן ונמשיך להתחדש - נשאר ארץ מופלאה.