המלצה לסרט:

"סיפורים פרועים"

במאי: דמיאן זיפרון

הפקה, תסריט: דמיאן זיפרון

ז'אנר: קומדיה  מתח/פעולה

אורך: 122 דקות

שפה: ספרדית

מקום / שנה: ארגנטינה/ספרד / 2014

מדובר, לדעתי, ביצירת מופת אדירה. התסריט – חד ושנון, הצילום – יפהפה, העריכה – מדויקת, השחקנים – מעולים. זה הסרט הטוב ביותר שראיתי מזה זמן רב; טוב יותר מ"בירדמן", זוכה האוסקר לשנת 2015, בעל הצילום המדהים; טוב יותר מ"משחק החיקוי", בעל התסריט המצוין; טוב יותר מ"התיאוריה של הכול", עם השחקן הראשי המצוין; טוב יותר מ"התבגרות", עם אופן ההפקה מעורר ההשתאות שלו; וטוב יותר גם מ"קסם לאור ירח" המהנה והחכם של וודי אלן, שלא צריך כבר להוכיח את עצמו. מה עוד היה? איך שאני רואה את הדברים הוא, שכל אחד מהסרטים האלה אכן הצטיין בדבר אחד שאותו ציינתי, אבל הסרט "סיפורים פרועים" מצטיין בכל צדדי העשייה, מה שהופך אותו לסרט מושלם, לא פחות.

הסרט מורכב משישה סיפורים קצרים, שלא מתקשרים אחד לשני עלילתית, אך כן מתקשרים תמאטית: כולם עוסקים בנקמה ובתוצאותיה. לכן, באופן מובן, הסרט רווי באלימות ועל כן עשוי להרתיע אנשים מסוימים, ובמיוחד מי שרגילים מדי לקולנוע ההוליוודי, שמעביר כמעט תמיד את סרטיו תחת אותם פילטרים. אבל מי שיתגבר על ה'מכשול' הזה ימצא סרט אחר, חכם, מפתיע, ואף מצחיק בקטעים מסוימים – אולי כתוצאה משבירת המתח שנוצר תוך כדי צפייה בקטעים הכבדים, או לחלופין פשוט כתוצאה מהמקוריות וההפתעה. בעיניי זהו קולנוע במיטבו, קולנוע כיצירת אמנות. הוא מועמד השנה לאוסקר בקטגוריית הסרט הזר ואין לי ספק שיזכה, לפחות כך ראוי שיהיה.

אם אחזור אחורה, הסרט האחרון כמדומני שראיתי שהוא ברמה של הסרט הזה הוא "העור בו אני חי" (2011) של אלמודובר, וגם הוא עוסק בנקמה. גם קודם לכן מספר יצירות מופת קולנועיות עכשוויות עסקו בנושא הזה, כדוגמת "דוגוויל" (2003) של לארס פון-טרייר וכן "היסטוריה של אלימות" (2005) של דיוויד קרוננברג. אך למען האמת נקמה היא המוטיב והמוטיבציה בסרטים הוליוודיים רבים, הבנויים בתבנית מוכנה: הרעים הורגים את אשת הגיבור, למשל, והוא מגיע אליהם ונוקם בהם. והדבר נוגע לשאלת המוסריות של הסרט, כי סרטים אלה בעצם מאדירים את יצר הנקמה ועל כן עליהם אפשר לטעון כי הם מעודדים אלימות, בעוד הסרט שלנו אמנם מציג אותה, אך עם ביקורת גלויה. על כן גם מבחינה זו נראה לי שיש לבכר אותו על פניהם.

ציון: 10.