אחרי כמעט שנתיים למלחמת לבנון השניה, ועדות, טונות של עיתונים, שעות שידור, פצועים, נכים, חרדתיים זה פשוט לא מפסיק, אני בוהה במסך ולא מאמינה למשמע אוזני כאשר מראיינים פרסונה מפיקוד העורף ונשאלת השאלה מה נשתנה מאז המלחמה במיגון העורף ובבניית מקלטים חדשים. עונה הנ"ל- כן בנינו, שיפצנו...... ממשיכים לספר סיפורים,

איפה בנו בדיוק? שואלים על בניה וכולם אוטומטית עונים על שיפוץ, אני מוכנה לעמוד מול כל אחד מהמערכת הקשורה לנושא ולהוכיח את דבריו כשקריים.

אם וחלילה תהייה שוב מערכה לאן בדיוק ילכו כל ה"לא ממוגנים"? או שאאמץ את תשובת ראש העיר שלי "על הלוח המודעות היה כתוב איפה להסתתר מההתקפות", מי הגיע ללוח המודעות לראות? מדובר על ימי חול שגרתיים והופעה של משינה?.

אבל טיפשה שכמותי למי אני באה בטענות, כל אנשי השכונה בה אני מתגוררת 250 משפחות כמעט ולא באו להפגנות שארגנתי, לא שאלו מה עושים הלאה, נתנו לי "המשוגעת לנושא" לרוץ לבד, לספוג אש במדיה המקומית על "רדיפה פוליטית" ולא בושו לשאול אותי בפגישה  מקרית-נו, עשית משהו?.

יש לי מערכת התשה אישית עם המערכת, ונשבעתי לעצמי שלא אפסיק ואמשיך לבזבז את זמני, בריאותי וכספי על הנושא עד אשר קברניטי המדינה ישכילו להבין שבסדר העדיפויות שלהם חיי אדם יהיו במקום ראשון!!!!!!

סליחה, למה העלבתי את הקברניטים התכוונתי לומר- פקידים.