על מערכת העיתונאית להגביל עצמה ולא להתערב בדעת הקהל, לא להשתלט על מוחות האזרחים, וזאת בשל שתי סיבות: האחת היא כי מתפקידם של אמצעי התקשורת הוא להעביר מידע לציבור הרחב (ולא לכפות עליו את האג`נדה האישית שלהם), והשנייה היא כי כולנו מספיק אינטליגנטים ונבונים ע"מ לרכוש דעות אישיות, ולהסיק מסקנות אישיות משלנו. ככל שמדובר בשתי סיבות אלו, אין התנהלות של כלי התקשורת הישראליים, ואתר חדשות וואלה בפרט, התנהלות מוצדקת.

♦ עוד על אתר "וואלה" בפרשן - כמה מילים על "וואלה" ועל דו פרצופיות מאוסה 

האם כלי התקשורת הנכבדים סבורים כי הינם רשאים להכריע באיזו צורה אמורים לחשוב מיליוני בני אדם שונים, תוך פגיעה אנושה באינטליגנציה האנושית? האם ישקיפו אמצעי התקשורת מהצד, כאשר לנגד עיניהם נפרשת תמונה עגומה של כשל מערכתי, בעטיו נרמסת אינטליגנציה של מיליוני אזרחים, וזאת ללא כל התחשבות בחירות הדעת, קרי בדמוקרטיה וחוקי היסוד? בעידן זה של השחיתות הפמיניסטית, יש לבחון אילו מניעים ואינטרסים עומדים מאחורי התנהלות של אמצעי התקשורת. ככל שהדברים נראים, מדובר בסתימת פיות כוחנית, מכוונת ומתוזמנת, מחשש שמא תכרסמנה דעות מגוונות של הציבור הרחב בכוחם הבלתי מוגבל ובלתי מרוסן של כלי התקשורת וארגונים פמיניסטיים ותחשופנה את מחדליהם.

כך פועלים כמעט כל הארגונים בעידן של דיקטטורה פמיניסטית, ואמצעי התקשורת בפרט. לאחר החלטתו האמיצה של הנשיא השמיני של מדינת ישראל, משה קצב, בה הוא החליט לבטל את עסקת הטיעון וללכת על חפותו עד הסוף, ניסיתי להגיב לכתבות בוואלה. במשך יומים שלחתי את אותה התגובה עשרות רבות פעמים לארבע כתבות, ביניהן שתי כתבות אלה, אך כל ניסיוני להביע את דעתי נשאר ללא הועיל. דבריי היו ברורים בלי מסר פוגעני, אך עדיין לא זכו להופיע על הבמה של רודני וואלה:

"החלטת קצב הוא מעשה אמיץ!

זוהי דוגמא לכל הגברים אשר נפלה עליהם עלילה זדונית ומכוערת כזאת. זהו מסר כי חובתם של כולם להיאבק על חפותם ולהוכיח כי נשים מרושעות מנצלות את היותן נשים ע"מ לקבור גברים חיים, ולהשיג טובות הנאה אישיות.

זהו מסר כי אסור להיכנע לעסקאות כאשר כל מטרתן היא להראות כאילו יש עוד עבריין מין, ולא כחשוד אלא כאשם לפי הודאתו. עסקאות כאלה רק מנפחות סטטיסטיקות פמיניסטיות ולא מוכיחות שום אמת.

האמת היחידה היא בידי קצב והוא יודע את זה היטב, לכן עשה צעד כה אמיץ והוגן! ידו על העליונה".

לעומת זאת לא היססו עורכות וואלה לפרסם תגובות נאצה הקוראות לאדם שטרם נשפט ועדיין הוא זה שנמצא בחזקת זכאי על פי החוק ולא מגישת התלונה בחזקת דוברת אמת, "אנס". בבעיה זו כבר נתקלנו בעבר, אך דבר לא השתנה מאז. ובאמת למה שישתנה כאשר עריצוּת עיתונאית-פמיניסטית מוגנת, ככל הנראה, היטב ע"י דליה דורנר פמיניסטית ונשיאת מועצת העיתונות הישראלית?

במכוון התקשורת, ובמקרה הזה פורטל חדשות וואלה, מנסה לבנות, לייצר ולפברק את "דעת הקהל" כאילו כל תושבי מדינת ישראל חושבים לפי אותו קו - קו פמיניסטי מיליטנטי. אבל לא היא. אל תטעו, אנשים עם דעות שונות מרודניות פמיניסטיות פשוט אינם מורשים להביע את דעתם על בימות הנשלטות ע"י הדיקטטורה הפמיניסטית. זאת הסיבה מדוע לא מצליחים הקולות השפויים בחברה הישראלית לפרוץ את המונופול הפמיניסטי הדורסני הזה, ולא כי אין כאלה שחושבים אחרת. כנראה החסינות הפמיניסטית וחסינות עיתונאית נועדה להכשיר מעשי הונאה אותם מבצעים כלי התקשורת וארגונים פמיניסטיים במקום להקנות להם חופש פעולה ביושר ובתום לב בלבד.

בעקבות ניסיוני לכתוב בטוקבקים, או בפורומים הנשלטים ע"י עריצות פמיניסטיות, או בעקבות ניסיונם של מכיריי אשר מנסים לפרסם את מאמריהם באתרים/עיתונים/תוכניות טלוויזיה שונים, בלי היסוס אני יכולה לומר כי התקשורת הישראלית-הפמיניסטית משקרת ביודעין, ממציאה עדויות, מעלה עדויות הפוכות ומופרכות שאמורים לתמוך באג`נדה האישית שלה, ובעצם מגישה לנו מידע כוזב בלי שיש לה יסוד עובדתי בראיות להאמין במה שכתבה/הציגה. אין אפוא בין התקשורת הישראלית ובין הדמוקרטיה וחוקי היסוד ולא כלום. כוחות האופל הפמיניסטיים מצליחים להכשיל חוקי יסוד - חופש הביטוי וחירות הדעת.

אציין כי ראוי יהיה אילו עקרונות של חוקי היסוד ודמוקרטיה התפשטו על כל הגולשים/אזרחים במידה שווה, ואנשי תקשורת יעדיפו את העיקרון על פני היחס הידידותי שלהם כלפי מקורביהם, דהינו ארגונים פמיניסטיים. ודרך חשיבה זו עשויה לאפיין פעולה אוביקטיבית והוגנת על פני האפליה לרעת מי שאינו תומך בדעות אישיות ואג'נדה אישית מסויימת של אנשים בעלי השפעה וכוח. החלטה כזאת תחזק את השמירה על היחס השווה כלפי כל הגולשים/אזרחים ותשמור על עקרון השוויון. אכן, פרשנות היחס שנותנים נציגי האתר לגולשים שונים חשובה לא פחות מחשיבות האתר עצמו ,ולכן יש להקפיד הקפדה יתרה על אוביקטיביות הנציגים. אמצעי התקשורת כיום נהפכו להומוגניים מדי. המונופול העיתונאי, בחסות הפמיניזם, אשר נותן עדיפות לגולשים המתיישרים אחרי עמדתם ותפיסת עולמם האישית שלהם, נותן הרגשת זלזול בגולשים שעמדתם מולם שונה. האם כל הגולשים/אזרחים צריכים לדבר בקול אחד ע"מ לזכות ליחס הוגן? האם עצמאות ועמקות מחשבה נשללת ע"י כלי התקשורת? מסקנתי היא כי מי שאינו מסכים עם קולקטיביות רעיונית של עיתונאות פמיניסטית, מי שדעתו שונה מרעהו, מי שבעל תפישת עולם שונה - לא יזכה ליחס הוגן, לא יזכה להופיע כתור כותב מאמר או כותב תגובות למאמרים, לא יזכה לשום תמיכה.

כל ההתנהלות התקשורתית הזאת הינה התנהלות פמיניסטית מובהקת, הבאה לנגח אנשים בעלי דעות עצמאיות, אינה בתחום מומחיותם של עיתונאים, ואין לאפשר להם לנצל את מעמדם, כוחם והשפעתם ע"מ לשמש נציגוּת פמיניסטית בשליחות גורמים כאלה או אחרים במערכת העיתונאית.

מאמר זה פורסם בבלוג "זכויות הגבר בישראל" ומלווה בלינקים נוספים המצביעים על סתימת פיות וצנזורה פמיניסטית