במשך  שבועיים טיילתי  עם חברת "אקו"  ל-2 ארצות איסלאמיות ,בחלקן מהזמן ברכבת פרטית בבעלות גרמנית, וצוות רוסי

רכבת  שהוגדרה  כ"כספת"  בו יכולת להשאיר את כל הציוד שלך ולשכוח  מגניבה  או  שאר  מרעין בישין.

    יצאנו   18 איש רובם בגילאים  55 ועד 80 פלוס, כולם עתירי נסיון  טיולי  איכותי. המקצועות  של הקבוצה היו מגוונות:פרופסור, רופא, 2 עורכות דין, פסיכלוגית, וחברות קבוץ. דרך איסטנבול  נחתנו בטושקנט (עיר האבן) שאת רוב הסיור בה עשינו מאוחר יותר. מזג האויר  הגשום  והשלגי הביא אותנו   רכובים ברכבל לגובה של 2000 מטר.

    היעד הבא היה בוכרה היפה, כשמה כן היא:   כמה  אתרי מורשת עולמית של אונסק,ו  נמצאים בעיר זו. ואכן רובם נשתמרו מהמאות ה-14. המסגדים  ובעיקר המדרסות (בתי המדרש) המיניראטים (המגדלים) החומות  הנפלאות, מעידים  על   אומניות שונות  בדרגה הגבוהה ביותר, מעשי  הקרמיקה על כל הטכניקיות, הבניה, הארכיטקטורה, ובעיקר תעשית השטיחים ואריגת המשי, מציפים  את  כל הבזארים השוכנים   תחת כיפות , שנשתמרו כפי שהיו מאז ומתמיד.

האנשים  חייכנים  עגולי  פנים ועינים מלוכסנות, ואתה יכול בקלות לזהות  מיני מינים של  ערבוב  גזעים ועמים.

המדריכה הנפלאה שלנו איילה מיטב שהיא נושאת גם   בתג דיפלומטי, מומחית  לכל הארצות שבקרנו בהם,   שפתה היא רוסית  כך שהתושבים מכירים אותה מקדימים לה  :אסאלם עלקום,  בנשיקות וחיבוקים. ובזמן שאנו עושים דרכנו מהמלון היא  מלמדת אותנו   כמה משפטים נימוסיים: תודה "רחמת"  המלווה  בהנחת יד על לוח  הלב.. יקום לאשתך - בתיאבון, ובעוד  סימנים  שיעזרו לנו במיקוח על מציאה זו או אחרת.

הארוחות שלנו  מתבצעות כל פעם במסעדה אחרת, או בבית פרטי ולא נעדרה גם פגישה   וארוחה בביתה של  נינה שהיא  ובעלה הם  מהמשפחות  היהודיות האחרונות  שנשארה בבוכרה, כי מרבית היהודים עזבו ורובם  לישראל.  כל יום  מצטיין בהכרת  היופי של  העיר ועל  החומות הנפלאות המשאירות רושם בל ימחה, כמו"כ  לא נפקד    פסלו  העצום  של  חו'גה נאסר אל-דין הרוכב על חמורו, כשרגלו האחת  עומדת לשמוט את סנדלו. בידו מטבע , הקשור לאנקדוטה  אחת מהרבה המסופרת על   נאסר   זה  השובב.

    בסוף ביקורנו בבוכרה פגשנו את  הרכבת  שלנו :השהיה ברכבת  מצועצעת זו על  הדקורציה  שלה בתאים ובקרון האוכל   ובתור למקלחת חמה, השרתה  הווי מיוחד  וקירבה   בין  אנשים בעלי רקע שונה.

   הרכבת שגמעה מאות קילומטרים בעיקר בלילות ,לא הפריעה לשינת הלילה ,שקשוק הקרונות והגלגלים היו כטלטלת ערסל  למנוחת  העייפים.

העיר הבאה  היתה חיווה שנחשבת כמוזיאון  ענק על שלל ארמונות השליטים כחאנים,אמירים וסולטנים.

שם גם  נתוודענו  לממציא האלגברה  במאה  ה-10 שפסלו מוצב  למול חומות העיר. 

   העיר האחרונה באוזבקיסטן  היתה סמרקנד, היהלום   שבכתר, עירו של  אולג בק, אסטרונום  ומטמטיקאי  שבנה מצפה  כוכבים , מוקדם  מאשר   שאר האסטרונומים  האירופאיים.  כך למדנו על גאונים שנשכחו בטרם  העולם  שמע על  פרסי נובל.

   את קזחסטן הכרנו רק בשולי הארץ הענקית הזו, למדנו יותר על אמנות הטימורית,   שהיה החאן טימור  לאנג (הצולע)

יורשו של גי'נגיס חאן, עם ממלכה   ענקית מסין ועד אירופה, בקרנו גם  בבית קברות  יהודי  בהשגחת משפחה  מקומית,   ולמדנו על יהדות שנכחדה, שקבורים בה   גם ילדים אנונימיים. 

    החזרה שלנו התבצעה באלמטי עיר הבירה   המודרנית של קזחסטן, על בניניה הרחוקים מהאמנות  הקדומה, רמזורים, מכוניות ,בתי מלון מפוארים ופסלי ברונזה  ענקיים כיד  הסוביטים הטובה עליהם.

   מסע של פעם  בחיים, עם  זויות אחרות המשקפות איסלאם אחר, שפוי.