הפריצה לכר הדשא במשחק האליפות אמש, הותירה את אוהדי בית"ר לבד במערכה, בלי גיבוי של איש. על מה כולם כועסים, בעצם?
בואו ננסה לשים את האצבע על מה בדיוק היה לא מקובל בהתנהגות של אוהדי בית"ר אמש: נתחיל בכך שזה לא עצם המעשה, הירידה לדשא, שהוא מנהג רע ומסוכן אך קורה כל שנה. אם אוהדי בית"ר היו יורדים לדשא לאחר הדקה ה-90, ובהנחה שהמשטרה ערוכה מראש ואיש לא נפצע- האירוע היה עובר בשקט יחסי, תסכימו איתי.
אלא ששלוש הדקות שחסרו להשלמת המשחק והעונשים הכבדים שמרחפים מעל ראשה של האלופה, הם אלה שנותנים את האפשרות לתקוף בחמת זעם את האוהדים. אך האם זה מעשה כל כך לא מקובל, כפי שניתן להבין לאחר העליהום על הצהובים? סורו לפסקה הבאה.
נחזור תשע שנים אחורה, לאליפות ההיסטורית של הפועל חיפה בשנת 1999. במשחק האליפות הגיעה מכבי ת"א לקריה והוציאה רביעייה מהרשת. שלוש דקות לסיום, פרצו אוהדיה לדשא, ותוך זמן קצר הוצאו מתחומי המגרש והמשחק נמשך, עד לסיומו החוקי. שלוש שנים מאוחר יותר, מכבי חיפה, בדרך לעוד אליפות, מארחת את עירוני ראשל"צ. בדקה ה-85 אוהדיה פרצו לדשא, והתסריט הקבוע חזר על עצמו- האוהדים פונו מהדשא ומהשחק נמשך עד לסיומו החוקי.
בואו נחזור שוב לדקה ה-86 אמש. בית"ר ירושלים מובילה 1:0, שלוש דקות וקצת לסיום. אוהדי בית"ר פורצים לדשא, ותוך זמן קצר מפונים ממנו. השופט עולה לבדוק את המשטח, ומאשר שניתן לשחק עליו. אלא שמכבי הרצליה קובעת דין לעצמה, הולכת הביתה ובכך בעצם במשחק מתפוצץ. באותה מידה, שחקני הרצליה היו יכולים לחזור לשחק, והאירוע היה מסתיים ללא עונשים וללא בית דין, בצורה ספורטיבית.
בשתי הפסקאות הנ"ל, אני לא מנסה להגיד שמה שאוהדי בית"ר עשו היה בסדר, ממש לא. כאמור, פריצה לדשא היא פעולה לא חוקית ומסוכנת, שאין לה מקום במגרשי ספורט. ולכן: גאידמק צודק בהאשמותיו, גם ההתאחדות, מכבי הרצליה צודקת, ואפילו יושבי היציע המערבי שמנסים להילחם בחוליגניות של חבריהם.
אתם מריחים "אבל" לפניכם, ואתם לגמרי צודקים: הפריצה לדשא גם לפני דקות הסיום היא מכוערת- אך מקובלת במגרשינו, אם תאהבו את זה או לאו.
המסקנה הזאת, היא לא מה שמתקבלת מהשיח הציבורי בנושא. לצד האשמות צודקות שמופנות כלפי אוהדי בית"ר, צריך לחפור קצת אחורה ולהבין שזה גדול יותר מקומץ כזה או אחר- זה מנהג מקולקל. התקשורת, ואני כמובן לא מחדש כאן דבר, מציירת לנו דמויות, ואוהדי בית"ר נכנסו לדמות "הגרעין הדוחה" שיש להסיר מקרבנו- כאוהדי כדורגל בפרט וכמדינה מתוקנת בפרט.
ולכן, זה אפילו לא נראה מוגזם שהעיתונות תוקעת את עטיה המושחזים באוהדים ללא שום רסן. אנחנו, כקוראים, חייבים להבין את הקונטקסט הזה, לראות את התמונה הכוללת ולהבין במה מנסים להאכיל אותנו. מותר לטעום, רק צריך להבין ממה אתה טועם.
נקודה אחרונה, דווקא להתאחדות לכדורגל: לצערי, זה לא יעזור אם תענישו את בית"ר בחומרה. היחסים בינכם לבין האוהדים הצהובים, שבית"ר היא כל חייהם- ייכנסו למדרון חלקלק. וככאלו שבית"ר תופסת מקום נכבד בחייהם, הם עשויים ללכת למקומות קיצוניים.
אז לא, אני לא מבקש שתפחדו מהם- אך אולי כדאי להיות סובלניים: רובו הגדול של אוהדי בית"ר הבין את גודל הטעות והשלכותיה. אולי זאת דווקא ההזדמנות לעשות סוג של "סולחה" עם אוהדי בית"ר, כי כמו שהבנתם, ראש בראש זה כבר לא יילך נגדם.