בשבת האחרונה עשתה אלופת ספרד ריאל מדריד היסטוריה כאשר זכתה בפעם השנייה ברציפות בתואר אלופת אירופה.

חז"ל אמרו שלהצלחה אבות רבים : אך כולם מדברים על כריסטיאנו רונאלדו.

                     ההצלחה של כריסטיאנו רונלדו

רוב עמיתי הפרשנים טוענים שבזכות רונלדו ,ריאל זכתה בגביע .

אני חולק על דעתם המלומדת.

נכון שרונלדו כבש אחד-עשר שערים בשלבי ההכרעה (אשר נוספו לשני השערים שהוא כבש בשלב הבתים),וכן הוא מוכיח יכולת אתלטית המאפשרת לו להתרומם לנגיחה למול שחקני ההגנה של הקבוצה היריבה, וכן יש לו בעיטה טובה ממרחק .

אך כיבוש שערים אינו פרמטר יחיד לקבוע יכולת של קבוצה ,הרי גם במשחקים שרונלדו לא שיחק בליגה הספרדית השערים נכבשו על-ידי שחקנים אחרים.

                     תרומתם של שחקנים אחרים למאמץ הקבוצתי

צריך לציין את שלושת שחקני הקישור מודריץ' ,קרוס, וקאסימרו שעושים עבודה הגנתית במרכז המגרש : דבר אשר בא לידי ביטוי בחילוץ כדורים, התחלת התקפות המעבר, כדורי עומק לחלוצים ,ועוד.

צריך לציין את יכולתו הטובה של השוער קיילור נאבאס אשר היה פצוע בתחילת העונה ,ולא הפגין יכולת גבוהה ,אך ככול שהעונה התקדמה ,הוא השתפר ונתן ביטחון להגנה הרעועה של ריאל מדריד.

יש לציין את עבודתם של שני המגינים קרבאחל ומרסלו אשר יצרו מצבים בהתקפה, וסייעו למשחק ההגנה הקבוצתית.

                             עבודתו המרשימה של זינאדין זידאן

האגדה מספרת שכאשר ראה הבעלים של ריאל פלורנטינו פרז את ההצלחה של יריבתו השנואה ברצלונה ,הוא הבין שכעדי שריאל תוכל לחזור לזכות בתארים,הוא צריך למצוא לקבוצה מאמן שיהיה מזוהה עם רוח המועדון.

פרז בחר בזידאן ,ולאט-לאט הוא החל לשלבו בצוות הניהולי: תחילה שימש זידאן כעוזרו של המאמן האיטלקי קרלו אנצ'לוטי (תחתיו הוא שיחק ביובנטוס), לאחר מכן עבר זידאן לאמן את קבוצת הנוער של ריאל ,עד שקיבל באמצע העונה שעברה את הקבוצה הבוגרת.

זידאן החליט לחזק את הקישור ההגנתי על חשבון זה ההתקפי (זוהי הסיבה ששחקנים יצירתיים כמו איסקו, מרקו אסנסיו, חאמס רודריגס,אלבארו מוראטה מצאו עצמם על הספסל פעמים רבות,ולולא פציעתו של גארת' בייל ספק אם היו רואים דשא העונה) .

הוא הוסיף את הקשר הברזילאי קאסימרו לצדם של מודריץ' וקרוס ,וכך הוא יצר שלישיית קישור אימתנית אשר מסייעת להגנה מצד אחד,ותומכת בהתקפה מצד שני.

                               הקריסה של יובנטוס

למרות עונה איטלקית אדירה, נתפסת יובנטוס כ"לוזרית" במונחים אירופאים (לאחר שהפסידה בגמר האליפות השביעי שלה).

דבר זה בא לידי ביטוי בכך שלמרות חוזקה היחסי,יובנטוס נכנעה ללא תנאי ,ולא הופיעה למחיצת השנייה של משחק המגרש בשל העובדה שהקישור שלה היה פרוץ ואפשר לשחקני ריאל לעשות ככול העולה על רוחם.

בהיעדר שחקני אגף מובילים ,לא ברור למה העדיף אלגרי לפתוח עם שלושה בלמים בקו אחד ,ולא עם רביעייה אחורית אשר תמנע מבנזמה ורונלדו להתקרב לשערו של בופון.

גם שליחתו של סמי ח'דירה לאגף שמאל, הותירה את פיאניץ' חשוף במרכז המגרש כאשר לא דיאבלה ולא ברזגלי תומכים בו (דבר שהקל על ריאל לשלוט במרכז המגרש וליצור מהלכי התקפה).

צריך להסיר את הכובע בפני מריו מנדז'וקיץ' על השער המהמם שהוא הבקיע אשר בא לאחר מהלך קבוצתי מרתק לא-פחות ,אך לא הבנתי למה אלגרי לא ניסה לאזן את הקישור שלו על-ידי שינויים פנימיים במערך ,ורק לאחר מכן על-ידי שימוש בחילופים.

סך-הכול היה משחק גדול בין שתי קבוצות שהגיעו בכושר הטוב ביותר.