מאז שנות החמישים מתנהל בישראל הקרב על צביונה היהודי של מדינת-ישראל.

המאבק על השבת הוא מאבק על אופיה של החברה היהודית הנוגעת בין-השאר לשאלות כלכליות וחברתיות.

כך,למשל, רוב מוחלט מבין 11% של האזרחים היהודים העובדים בשבת הם אנשים שמשתכרים משכורות נמוכות בשאר ימי השבוע ,וכן כדי להשתכר משכורת ראויה,הם נאלצים לוותר על בילוי משפחתי למען הבטחת הפרנסה.

אין ספק שמדובר במאבק בעל אופי שונה שבא לידי ביטוי באופנים הבאים:

א: לראשונה מזה שנים קיים ניסיון אמיתי וכנה להסדיר את השבת כיום מנוחה בישראל.

ב: אם בעבר המאבק התנהל בין הציבור הדתי ששאף לסגור את המדינה בשבת, לבין הציבור החילוני שמורד בתפיסה זו על-ידי הליכה לקניונים ומרכזי המסחר ,היום נראה שחלק מחברי-הכנסת הדתיים נוטים לפשרה ברוח אמנת גביזון-מדן.

בוועדת השרים לעינייני חקיקה אשר מושבתת כרגע בשל התעקשותו של יו"ר הקואליציה ביטן על קידום "החוק הצרפתי"( אשר ימנע מראש-הממשלה להיחקר על עבירות צווארון לבן כל עוד הוא מכהן בתפקידו) נמצאות על השולחן שלוש הצעות חוק בנושא הגדרת השבת כיום מנוחה בישראל.

1:הצעת החוק הראשונה שעליה חתומים חברי-כנסת מהקואליציה והאופוזיציה,היא ברוח אמנת גביזון מדן הקוראת לצמצמם בצורה משמעותית את המסחר ביום זה ,ובמקומו לאפשר את פעילותן של מוסדות תרבות ובילוי ,וכן להנהיג תחבורה ציבורית מצומצמת .

2: שתי הצעות החוק האחרות שהוגשו על-ידי חברי כנסת מהמפלגות הדתיות הן למעשה תגובה לפסק-הדין שהקריאה נשיאת בית-המשפט העליון לשעבר מרים נאור והיא אוסרת על קיום מסחר ובילוי ביום המנוחה.

בסופו של דבר ניתן לראות שהמאבק על צביונה היהודי של המדינה הוא מאבק חשוב אשר משקף מחלוקת עמוקה בין שני ציבורים גדולים אשר בסופו של דבר יצטרכו להתפשר כדי שהציבור היהודי יוכל ליהנות מיום המנוחה שלו על-פי דרכו ואמונתו.