כפייה

כל אלו שאמרו ויאמרו אז מה? רק שבוע בלי לאכול חמץ, זה לא כזה נורא, אפשר לכפות את אי אכילת חמץ בחוצות או לקנות אוכל בשביל לאכול בבית, וכל אלו שירצו לאכול לחם וכל השאר אין יאכלו ושיסבלו שבוע.

שבוע מתוך כול השבועות בשנה, זה אחד מחמישים שבועות בערך, כל חמישים יום זה בערך חודש וחצי, האם היו כל אלו שמסכימים לכך לכפייה של אי אכילה ומכירה של אוכל אף לאכול בבית, האם גם היו כל אלו מסכימים שכל שישה שבועות יהיה היום השביעי [שבת אחת] בכפייה בכול מה שקשור בפרהסיה, או בכלל לכפות אחת לחמישים, כלומר יום אחד מחמישים יום שזה 'רק' בערך עשר פעמים בשנה, או האם 'רק' שיכפו את הצומות מספר ימים בשנה שזה אפילו פחות מכך,

'רק' זה, האם יסכימו? האם יסכימו לכפייה הדתית הזו? שישאלו זאת קודם?

♦ קראו כתבות נוספות בנושא בפרשן:

מערכה 22: מלחמת תרבות - חוק החמץ

הפסח הזה (אצלי) כולו חמץ

כיפה, למה יש לך שינים גדולות כל-כך? כדי שאוכל לבלוס מצות...

לפני ההסכמה לכפייה הברוטאלית , של מה נאכל איך, כמה, ומתי, כל פעולה בכלל בעולם , מותרת כאשר אין זה פוגע בכל-חי. כלומר לדוגמא בעניין זה כול עוד אין קבוצה כול שהיא שכופה על קבוצה אחרת לאכול חמץ בפסח, אם היו שומעים דבר כזה, שיש כפייה על איזו שהיא קבוצה לאכול חמץ בפסח, העולם היה רועש, היו זועקים 'אינקוויזיציה' ועוד כינויים מעין אלה, אך כאשר זה הפוך, כאשר בכפייה זו כמו של חוקים משונים כגון 'חוק החמץ' אין זו אינקוויזיציה?

אייה הזעקה - אינקוויזיציה . כי זו 'אינקוויזיציית הכפייה' , אין לזה שם אחר , ואין לזאת משמעות אחרת , כפייה זו כפייה .

עוד דוגמאות מהחיים

נראה האם יהיו כאלו שיהיו מוכנים שיכלאו אותם 'רק' שבוע בשנה כמו שכלאו את רצון אלה אשר רצו וירצו לאכול חמץ בכל ימות השנה, החופש הוא איננו אך ורק 365 ימים בשנה פחות שבוע של פסח או משהו אחר, אלא החופש הינו 365 יום מתוך שנה [או 366 בשנה]  7 ימים בשבוע 24 שעות ביממה . או נראה האם יש כאלו שמוכנות שיכו אותן 'רק' שבוע בשנה , זה הגיוני?

מה יותר טוב?

מה ההבדל בין מצה ללחם? רק התפיחה , זה בעצם אותו הדבר.

מה יותר בריא , לחם או מצה? - לחם .

מה יותר טעים, לחם או מצה? - לחם .

אפשר לשאול עוד שאלות ולבדוק מה יותר טוב באופן כללי , ונמצא שהלחם טוב יותר , וגם שהחומרים של המצה או הלחם , הם בעצם אותו הדבר פחות או יותר , רק שבלי כול ספק הלחם טוב יותר .

הסבל או הגאולה

לאכול מצה זה לסבול , האם הגאולה היא לסבול את מה שסבלו אז?

או שהכוונה היא משהו אחר שאין הוא אמור להיות , כלומר אם אנו לפחות בתחילת הגאולה, לפי כל הסימנים הכתובים בתנ"ך, אז מדוע אם כן יש כפייה לאכול רק מצה, ואין גאולה מהמצה?

מעבדות לחירות והחירות לעובדה

בל נשכח שפסח הינו מסמל את חג החירות , כלומר את החופש , זו אותה המילה עם אותה הכוונה. אם ממעבדות לחירות, אז אין הגיעה העת מההעבדות והכניעה ל- 'אינקוויזיציית הכפייה' לחירות וישועה,  מ- 'אינקוויזיציית הכפייה'?

ומעבדות לחירות , ומאבידת החירות ,

תהיה למציאה ותהא החירות לעובדה .

להילחם בשביל הלחם

דבר ראשון זו כפייה גם אם יש כאלו שבכלל אין אכלו ואין יאכלו, לחם או כל דבר אשר מכונה חמץ. אך רק לדעת שיש כפייה בעניין, זה כבר מעורר התנגדות , לכל מה שמכונה ויכונה 'חוק החמץ'. וזאת כי זה פשוט כפייה של החירות בשביל כל אלו אשר יחשבו יחפצו ויעשו אחרת.

דבר שני, מי שרוצה לאכול מצה אין עם זאת בעיה מוסרית, אפשר לאכול גם לחם וגם מצה, ואם יש כאלו שירצו רק קמח פחות תפוח-מצה, אז שיאכלו רק זה, ויתעסקו עם המצה וימלאו את הפה עם זה.

ואל יכפו עלינו ה'כפיינים', כי אנו חפצי החופש עם רצון להחליט מהו טוב, ולנו החופש להחליט מה טוב לנו מוסרית וחומרית, אך החופש לרצות איננו של 'אינקוויזיציית הכפייה', שתכפה מהו טוב ומהו איננו טוב, בל נשכח של- 'אינקוויזיציית הכפייה' אין 'רק' שאיפה לכלוא את כל 'חפצי החופש' בשביל המצה או רק שבוע מתוך כחמישים, אלא הרבה יותר מזה ואין אלו מחביאים זאת בתוך הגטאות, רק את צורת הכפייה האכזרית, שנמצאת בתוך הגטאות החשוכות את זה אלו יחביאו, אך יש עדויות, ואף עדויות חיות, מתוך מה שקורה בתוך הגטאות החשוכות הללו, והנני עדות חיה .

תחליף

יש שיאמרו שיש למצה איזו שהוא סמליות, ולכל אלו אשר יחפצו איזה שהוא סממן סמלי בכלל שיהיה לכל עניין, כמו בעניין זה - המצה, אין בעיה למצוא תחליף למצה משהו שיותר טוב, בריאותי, וטוב מכול הבחינות, וגם תהיה אפשרות לחלופה לכול אלו שחשוב למו המסורת באופן סמלי, ועל כן זה יכסה את כל האפשרויות לחוג את החג בעוד צורות אחרות ולאו דווקא רק בצורה של 'אינקוויזיציית הכפייה', כי אפשר למצוא תחליף לאלו אשר יחפצו לאכול לחם וכול שאר מה שמכונה חמץ ועם זאת לעשות משהו סמלי. לזאת ימצא תחליף. כי מה שחשוב זה העניין , האידיאה חשובה ואין חשוב הפסל, העיקר חשוב ואין הטפל . זאת ידע אף הכסל.