המטייל המצוי העושה דרכו בצורה עצמונית בניו יורק,נתקל לא אחת בבעיה  אנושית - פיזית , הצורך להתפנות.

    כאן כמה הערות וטיפים מהנסיון הפרטי: אם החלטת לבקר במבנה ציבורי כגון ספריה, או מוזיאון,אין לך בעיה. אבל אם למשל

נקלעת    בכל זאת  למוזיאון גוגנהיים  המשתרע על  5 קומותיו אתה צריך לדעת שהשירותים היחידים  בעלי קבינה אחת,נמצאים בקצה המעוגל של    כל קומה ועליך להתאזר בסבלנות עד  יגיע תורך.

   מה שלא יקרה  למשל,ב- neue galerie  של רונלד  לאודר, הנמצא ממש בפינה של  5av  מרחק של כלום  מהגוגנהיים.,כאן השירותים נמצאים בכפיפה אחת עם  העתק  הציור  הגדול של קלימט  "האשה בזהב", מה עוד שבית הקפה הנהדר בגלריה הוא על טהרת סגנון בתי הקפה הוינאיים.

 ה-moma  מוזיאון  חשוב וחדיש מפנק את מבקריו בשירותים לבנים  מצוידים בכל הקשור לרווחת המשתמש. הברזים שלו למשל,מולטי משוכללים :הם גם מזרימים מים וגם מייבשים ידיים.

   בבתי הקפה הקטנים במרביתם   אין שירותים צמודים.הם יפנו  אותך למתחרים שלהם ה- starbucks ,  אבל  אליה וקוץ בה. ישנם  סטרבקים  קטנים שכונתיים ששם אתה  חסום. גם הדלת   האפורה  בקצה , מתקשטת  בסימן של גבר ואשה אבל עוד מילה כתובה , "מיועד  לפרסונל". וזה אומר שכל תחנוניך ותחינותיך  לא יעזרו, אתה מנוע מלהכנס ל"קודש  הקודשים".

   נקלעתי ביום ראשון  גשום למתחם ה"סיטי". גורדי השחקים התכופפו אלי עם   זכוכיותיהם האפורות, התנועה היתה דלילה,

בסטרבאק הקטן לא שעו  אלי והפנו אותי  לבא אחריהם. גם לזה שהגעתי  היה המצב דומה ואני יצאתי החוצה ואמרתי לעצמי:

לא איכפת לי, אעשה מה שצריך במתחם הצדדי  שהיה  די עזוב, שיעצרו אותי לפחות בבית המעצר יש שירותים ".

    עוד נסיון   ובסטרבאק האחרון זה קרה, ניצלתי.

    עד כאן הוידוי הפרטי שלי ואם מישהו  יפנים ויקח איתו  את מסקנות הלקח האישי שלי אוכל לומר "כי לקח טוב נתתי לכם".