ככה זה, בימי הפיינל פור בהם מכבי ת"א משתתפת- המדינה חולה בצהבת. פתאום כל ילדה בת 12 מעריצה כבר שנים את וויצ`יץ` וכל חבר כנסת שבקושי יודע מה זה צעד וחצי מתקשר למאמן מכבי לברך. הרי כולם, כמו כולם, רוצים להתחמם סביב מדורת השבט כשהיא בוערת במלוא עוצמתה. העיתונים מלאים בידיעות צהובות ולאו דווקא רכילותיות וגם אתרי האינטרנט עושים מכביזציה. לצערי, פסגת הכדורסל האירופית נפלה השנה בצמוד ל"חפירות השישים", כך שאני באמת מתקשה להבחין מה מכביד עליי יותר.

 הגבול בין "מכבי ת"א" ל"מדינת ישראל" הוא דק עד לאין שיעור, ולעיני רבים איננו קיים כלל. המשוואה היא פשוטה: הצלחת מכבי ת"א באירופה- היא הצלחת ישראל, ואם אינני חפץ בהצלחת מכבי ת"א- הרי שהנני עוכר ישראל, לא פחות. העובדה שמכבי ת"א היא גוף פרטי ועסקי היא פרט שולי בסיפור. הם ישראלים, הם מצליחים באירופה, ולכן על כולנו להחזיק להם אצבעות ולהתרגש מכל סל צהוב, בדיוק כמו לפני שלושים שנה. אחר כך גם נקפוץ לבריכה בכיכר ונחזור שמחים וטובי לבב הביתה.

 אז בואו נעשה סדר: את ישראל מייצגות נבחרות ישראל. את ישראל מייצגת המשלחת לאולימפיאדה. מכבי ת"א, לעומת זאת, מייצגת את אוהדי מכבי ת"א. אם אני אוהד הפועל גליל עליון, אין שום סיבה שאעודד את מכבי ת"א, גם אם זה משחק במסגרת אירופית. לאהוד קבוצה- זה לאהוד רק אותה, לא משנה איפה ומתי. בדיוק כשם שצסק"א מוסקבה מייצגת את אוהדיה ולא את רוסיה כולה. מישהו העלה על דעתו שאוהדי ריאל מדריד ישמחו בהצלחת ברצלונה רק בגלל היותה ספרדית? נו, באמת. לאומיות בשקל זה כל כך 77`.

 הערב אשב בסלון ואצפה בשידור משחק גמר היורוליג. סליחה, תיקון: הערב אשב בחדרי ואצפה בשידור משחק גמר היורוליג. שכן כל משפחתי אוהדת (גם כן אוהדת) את מכבי ת"א, וככה ייעשה לאיש אשר לא חפץ ביקרם של הצהובים: הוא יוגלה לראות את המשחק לבד. טוב, אולי עדיף ככה. יאללה צסק"א.