מס' צפיות - 162
דירוג ממוצע -
מידענות בימים ההם
פרקים בתולדות המידענות בישראל, וגם על מידענית אחת, ד"ר חיה רגב
מאת: יוסף רגב 22/02/21 (13:45)

       הפעם נספר על כמה פרקים בתולדות המידענות בישראל, ליתר דיוק בתולדות המידענות באוניברסיטאות בישראל. וגם נספר על מידענית אחת, ששמה חיה רגב.

ציטטות בעבודה מדעית

       כל מדען שעוסק בתחום מסוים, חייב לדעת מה שכתבו המדענים לפני כן שעסקו בתחום הזה לפניו. הוא חייב לדעת זאת, כדי להשתמש במידע הזה ולהתקדם ממנו. הוא חייב לדעת זאת כדי לא לחזור על מה שעשו קודמיו, ולא להמציא מחדש את הגלגל. יתר על כן, בכל מאמר שמדען כותב ומפרסם בכתב עת מדעי, חייב המדען לאזכר במפורש את כל המאמרים המדעיים הרלבנטיים שקדמו למחקר שלו. בלי רשימה מליאה של המאמרים המצוטטים, עם כל הפרטים, שם כתב העת שבו התפרסמו, ומועדי הפירסום – המאמר לא יתקבל לפירסום בשום כתב כת מדעי המכבד את עצמו. גם כל סטודנט שמגיש עבודה סמינריונית באחד ממקצועות הלימוד שלו – חייב לכלול בעבודה שלו רשימה כזאת של מאמרים מצוטטים.

       בזמנו, לפני שנים רבות, כל מדען החזיק, ותיחזק, כרטסת של ציטטות, של המאמרים הרלבנטיים למחקר שלו. מאיפה לקח כל מדען את הציטטות הללו? כל מדען היה, באותם הימים, יושב שעות רבות בספריה של האוניברסיטה שלו, מדפדף בכל כתבי העת המדעיים בתחום שלו, מחפש מאמרים חדשים בתחום, מצלם אותם, ומעתיק את הציטטות שבמאמר - אל הכרטסת שלו. וכשבאה השעה לכתוב מאמר ולשלוח לפירסום, היה המדען מעתיק מן הכרטיסת שלו אל כתב היד (אז עוד כתבו ביד, ומסרו את המאמר לכתבנית של המחלקה לתקתק אותו) וכך בונה את הפרק "ביבליוגרפיה" במאמר שלו. השיטה הזאת גרמה לעיתים לתופעה המצחיקה של ציטטה שגויה (False reference): שגיאה בפרטי מאמר מצוטט, שהופיעה במאמר אחד, והופיעה אח"כ ברבים מן המאמרים שהתפרסמו אחרי כן. פשוט, מדענים העתיקו את הציטטה השגויה לכרטסת שלהם וחזרו עליה – בלי לבדוק את נכונות הפרטים שלה.

תחילת העבודה במאגרי מידע

       כדי להקל על המדענים את מלאכת איתור המאמרים הרלבנטיים בתחום היו כמה הוצאות ספרים שיצאו עם פירסומים ביבליוגרפיים. פעם בחודש היה יוצא גיליון עם תקצירי כל המאמרים באותו תחום. וכך יכול היה כל מדען לגלות מה התרחש בתחום שלו, בלי לשבת שעות ארוכות בספריה, וגם להיוודע על מאמרים שלא היו זמינים בספרייה של האוניברסיטה שלו. ואז יכול היה המדען להתקשר אל המדען שעבודתו צוינה בפירסום הביבליוגרפי, ולבקש ממנו שישלח לו רפרינט, הדפס של המאמר, דבר שכל מדען היה עושה ברצון, בתיקוה שהמדען המבקש, מקבל הרפרינט, יצטט אותו במאמר שיכתוב, ויגדיל את המוניטין של המדען המצוטט.

       ואז הופיעו המחשבים. ובעקבותיהם הופיעו גם מאגרי המידע הממוחשבים. מכון מדעי כלשהו היה מתגייס למשימה, לוקח את כל הפירסומים הביבליוגרפיים באחד התחומים, ומעלה אותם למחשב. זאת היתה התקדמות עצומה בנושא איתור המידע. כבר לא צריך לשבת שעות בספרייה האוניברסיטאית, וגם לא לעבור בשבע עיניים על הפירסום הביבליוגרפי, כדי לא לפספס אף מאמר חשוב. לכל מאמר צורפו מילות מפתח, או תגיות, מילים שמאפיינות את המאמר, וכך מספיק לבקש מהמחשב לתת את כל המאמרים שיש להם מילת מפתח מבוקשת, או צירוף של כמה מילות מפתח.

מידענות כאמנות

       בשלב זה הופיע מקצוע המידענות כנושא חשוב, הדורש ידע מקצועי, ומגיע לכדי אמנות. המידענית  (Information Specialist) היא אדם שמקבל את בקשת המידע מהחוקר המזמין, מבצע את החיפוש במאגר המידע, עד שהוא מוצא את התשובה לשאילתה של החוקר.

       בחיפוש מידע יש כמה מרכיבים חיוניים, שדורשים ידע וניסיון:

- מציאת מילות המפתח הרלבנטיות והמובילות לתוצאות, שכן לא כל מילה שעשויה להופיע בטקסט - היא מילת מפתח לעניין

- שימוש נכון בפעולות הבסיסיות של טיפול במידע: הפעולה AND, הפעולה OR, הפעולה NOT, הפעולה NEAR, השימוש בג'וקר, מרכאות כפולות ובסוגריים

- חיפוש המידע כתהליך. בכל שלב של החיפוש מקבלים רק תשובה חלקית, שכוללת כמה מאמרים רלבנטיים, כמה מאמרים לא לעניין - ואינה כוללת כמה מאמרים חשובים שלא עלו בשלב זה של החיפוש. לכן נידרשים כמה שלבים של עידון של נוסחת החיפוש – עד להגעה לתשובה הסופית.

       לכן מידענות היא למעשה אמנות. תפקידה של המידענית (לא פגשתי מידען גבר) היא להגיע לתשובה המדויקת, המליאה, ושאינה כוללת מאמרים לא רלבנטיים, וזאת במהירות, שכן כל דקה של חיפוש במאגר המידע עולה כסף רב.

עבודה דרך הטלפון

       לנושא הזה נכנסה ד"ר חיה רגב. חיה רגב היתה בעלת דוקטורט בקריסטלוגרפיה, שהוזמנה להצטרף לספרית "ארן", הספריה האוניברסיטאית של אונ' בן גוריון בנגב. היא היתה דרושה להם כדי לייצג את מדעי הטבע, שכן כל צוות הספריה היו אנשים ממדעי הרוח והחברה. חיה רגב קיבלה את תפקיד האחראית לספריית מדעי הטבע בספריית "ארן", ועסקה במתן סיוע למדענים ולסטודנטים, למצוא את המידע הדרוש להם בספרים ובכתבי העת שבספרייה שלה, ספריית מדעי הטבע וההנדסה. חיה רגב נתנה את הסיוע הזה בהצלחה, עד כדי כך, שהיו רבים באוניברסיטה, שהאמינו שהיא יודעת כל מה שכתוב בכל אחד מהספרים ובכל כתבי העת המדעיים שבספריה שלה, ויודעת מה שכתוב בכל דף ודף!

       מאגרי המידע הנ"ל היו בארה"ב, במחשבים של מכונים מדעיים מעבר לים. משרד העבודה יזם אז מיזם חדשני: מספר טלפון בישראל, שמי שנכנס אליו, מגיע דרכו לארה"ב, ויכול להמשיך למספרי הטלפון של מאגרי המידע בארה"ב – בלי לשלם את המחיר הגבוה של שיחה בינלאומית, אלא רק מחיר של שיחה מקומית. היום, כשכל אדם נכנס באופן דיגיטלי דרך רשת האינטנט לכל מחשב בעולם, ולכל אתר בעולם, קשה להבין את הקושי של עבודה דרך קווי הטלפון, תקשורת אנלוגית, כלומר קווי אודיו, אל מחשבים מרוחקים. השלב של יצירת הקשר היה בעייתי. היה צריך לעשות תיאום של כל הפרמטרים של התקשורת, הקצב, סוג התקשורת, ועוד כמה מרעין בישין. וגם לאחר ההתחברות, התקשורת סבלה מניתוקים ותקלות.

       חיה רגב נכנסה לסיפור הזה במלוא המרץ. היא היתה מקבלת מהמדענים שאילתות עבור מידע, וגם תקציב לתשלום על התקשורת, ומבצעת את החיפוש. כל התקלות והקשיים לא ייאשו אותה, והיא היתה מתחברת לטלפון של משרד העבודה, שוב ושוב, עד להשלמת המשימה. חיה רגב לא היתה מומחית מחשבים, אבל היה לה תמיכה 24/7 של בעלה, אני, יוסף רגב, שהייתי בתחילת הדרך המנהל של מרכז החישובים של אונ' בן גוריון.

       חיה רגב היתה המומחית בעניין הזה של חיפושי מידע במאגרי המידע בארה"ב. היא היתה בקשר מתמיד עם חברותיה, המידעניות באוניברסיטאות האחרות בישראל, לימדה אותן, ולמדה מנסיונן ומהתקלות שהן נתקלו בהן. גם הטכנאים של "בזק", שהיו אמונים על השירות החדשני הזה, היו מתקשרים אליה, בכל שעות היממה, ומתייעצים איתה, מהן הדרישות של המידעניות, ואיך לתאם את הפרמטרים הרבים של התקשורת.

       לחיה רגב היתה סבלנות אינסופית לטפל בכל בקשה של חיפוש מידע, ולהבין בדיוק מה הבעיה של המדען שפנה אליה, אבל היתה לה אפס סבלנות למי שהיה בא אליה עם הבקשה הסתמית: "תעשי לי חיפוש מידע", בלי שתהיה לו מטרה לחיפוש הזה.

       בתקופה ההיא פנו אליה מהנהלת הספרייה והציעו לה לשלוח אותה ללימודים בביה"ס לספרנות באוניברסיטיה העברית בירושלים, על חשבון העבודה, גם שכר הלימוד וגם ימי הלימודים. חיה הסכימה. היא לא חשבה שהיא זקוקה למה שילמדו אותה בירושלים, אבל היא לקחה על עצמה את הלימודים, כדי לחזק את מעמדה בספריה, כדי שלא תוכל כל ספרנית לא חכמה להגיד לה: "את לא יודעת כי לא למדת ספרנות". משך שנתיים היתה חיה נוסעת לירושליים, באוטובוס דרך חברון (בסכנת אבנים על האוטובוס), פעם או פעמיים בשבוע, משתתפת בכל ההרצאות, ניגשת לכל הבחינות – וזכתה לתואר החמישי שלה (שלושה בכימיה, תעודת הוראה ותעודת ספרנית). וכל זה בזמן שגידלה שלושה ילדים קטנים בבית בבאר שבע.

תקליטורים

       תעשיית המחשבים התקדמה, ובמקום התקליטונים הקטנים, הופיעו התקליטורים (CD – Compact Disks). תעשיית מאגרי המידע עברה מייד לתקליטורים. מכוני המדע, שעסקו באיסוף המידע הביבליוגרפי, התחילו לייצר תקליטורים עם מאגרי המידע השונים, בתחומים המדעיים השונים. כל ספריה אוניברסיטאית היתה קונה כמה מאגרי מידע, לפי תחומי העניין של חברי הסגל של האוניברסיטה, כמה בלבד, שכן מחירם של התקליטורים היה גבוה.

       כעת אופי הפעולה השתנה. כל מדען שהיה זקוק למידע מסוים, היה קובע תור אצל חיה רגב. בשעה היעודה היה מגיע למשרד שלה, והיא, מהמסוף שלה, היתה נכנסת לתקליטור הדרוש, ומבצעת במיומנות את החיפוש, עם מציאת מילות המפתח הרלבנטיות, והשימוש באופרטורים של חיפוש מידע. כל אלה שנזקקו לשירותיה התפעלו מיכולתה. המוניטין שלה באוניברסיטה היה גדול עד כדי כך, שהיא יכלה להרשות לעצמה לנזוף במנהלים שמעליה, בלי לחשוש שיפטרו אותה בשל חוצפתה.

מידענות מסחרית

       המומחיות הגדולה של חיה היתה במידענות מדעית, מציאת מידע הדרוש למדענים באוניברסיטאות טבמכוני מחקר, כדוגמת מכון וייצמן. אבל בשנים ההן היא עסקה גם במידענות מסחרית, מציאת מידע הדרוש לתעשיה, לצורך ההחלטה מה לייצר, ועוד יותר מה לנסות לחקור ולהמציא מוצרים חדשים. עיקר המידע נמצא במאגרי הפטנטים - בארה"ב, בישראל, ביפאן ובמדינות אחרות. במאגרים הרשמיים הללו מופיעים כל הפטנטים שאושרו, ולכן אסור למפעל לייצר אותם, אלא אם קיבל את זכות השימוש בפטנט מבעל הפטנט, תמורת תשלום מתאים כמובן. נושא אחר שכלול במידענות מסחרית הוא הטיפול בסימנים מסחריים (לוגו) ובמדגמים, כלומר עיצובים אופייניים של מוצרים מסוימים – שנרשמים במאגרי רשות הפטנטים, ולכן אסור לאחרים להשתמש בהם.

       חיה התמחתה גם בחיפוש מידע במאגרים הללו. בשנים הראשונות היו מעט מאוד מידענים מסחריים בתעשיה ולכן נציגי מפעלים היו פונים אליה, והיא ביצעה עבורם את החיפושים (תמורת תשלום לאוניברסיטה). אחת הפרשיות המשעשעות שחיה היתה מספרת עליה (אבל לא בכתב), היתה המשפט שבו נדונה מחלוקת בעניין מדגם מסוים, שחברה בארץ השתמשה בו, וחברה מחו"ל טענה שהוא נגנב ממנה, שכן המדגם פורסם בחו"ל, במועד שקדם לרישום המדגם "הגנוב" בישראל. חיה, כעד מומחה, היתה אמורה להעיד האם המדגם בחו"ל היה מוכר בארץ במועד הרישום בישראל, האם לעיתון שבו פורסם המדגם בחו"ל היה עותק בארץ. המשפט התקיים בעפולה, וחיה נסעה לשם יום לפני כן, התארחה במלון על חשבון המזמין ולמחרת בבוקר התייצבה בבית המשפט. חיה תיארה בצבעים פלסטיים כיצד השופט חוקר אותה ושואל אותה שאלות לעניין, כדי להבין את העניין לאשורו. חיה קיבלה גם תשלום מבית המשפט על יום עבודה.

האינטרנט

       השלב הבא של חיפושי מידע היה מאגרי מידע באינטרנט. במקום תקליטור, שצריך לקנות, עברו למאגרי מידע ברשת האינטרנט, שכל ספריה אוניברסיטאית היתה צריכה לרכוש מינוי אליהם.           מאגרי המידע שחיה נתנה בהם שירות של חיפוש מידע, היו לא רק במדעי הטבע וההנדסה. היו גם כמה מאגרי מידע ביביליוגרפי במדעי החברה שהיו רלבנטיים לחברי הסגל של האוניברסיטה. והיה גם PubMed , מאגר מידע עצום, שמכיל את כל הפרסומים בכל תחומי הרפואה, ומתעדכן מדי יום. מאגר המידע הזה הוא חיוני לכל רופא שצריך לטפל במחלה שאיננה סטנדרטית, והרופא חייב לדעת מה המידע המעודכן ביותר על המחלה הזאת.

       בהתחלה עבודתה של חיה רגב השתנתה רק מעט. עדיין המדענים היו מגיעים למשרדה, כדי שתיכנס למאגרי המידע באינטרנט ותבצע עבורם בזריזות את החיפוש הדרוש. אבל עם השנים, השתנה עולם המידע. מאגרי המידע נעשו יותר ידידותיים למשתמש. כעת יכול כל מדען, להתקשר מהמחשב האישי במשרדו, דרך מחשב פרוקסי במרכז המחשבים של האוניברסיטה, אל מאגרי המידע שבאינטרנט. היה גם שינוי מהותי בדרך השימוש במאגרי המידע: מקודם היו המדענים צריכים לשלם על כל דקה של חיפוש במאגרים. עכשיו, הספריה רוכשת מינוי למאגרים הדרושים לחברי הסגל, וכל אחד יכול להיכנס למאגר הדרוש, לחפש, ולנסות, ו"להתברבש", בלי לשלם עבור זה. כעת, במקום לבוא אל משרדה של חיה רגב לבצע את החיפוש מהמסוף שלה, היו המדענים מבצעים את החיפוש בעצמם, מהמחשב האישי במשרדם, ולחיה היו מתקשרים רק כדי להתייעץ איתה, איך לבצע את החיפוש באופן אפקטיבי, ואיך להגיע למידע הדרוש במהירות. במשך השנים למדו המדענים באוניברסיטת בן גוריון את המלאכה, וניזקקו פחות ופחות לידע המקצועי שלה.

השנים האחרונות

       בשנת 2008 יצאה חיה רגב לפנסיה. בספריית "ארן" ביקשו ממנה להמשיך לעבוד כפנסיונרית, בחצי משרה. היא המשיכה להגיע לאוניברסיטה, ולסייע לכל מי שניזקק לידע שלה. אחרי חמש שנים היא הגיעה למסקנה שהיא איננה דרושה עוד - והלכה הביתה.

       בתאריך 10.7.2020 התמוטטה חיה רגב והלכה לעולמה באופן פתאומי. לאחר יומיים היא נקברה, בבית העלמין "מנוחה נכונה" בבאר שבע. בשל מגיפת הקורונה השתתפו בלוויה רק בני המשפחה המצומצמת, וגם בזום - גם שבעים איש ממעריציה.

הכותב הוא מחלוצי המחשוב בישראל, תכנן ובנה את מערכת הדואר האלקטרוני הראשונה בישראל/ מחבר המאמר "סוקרטס והאינטרנט/"/ פרויקט "משוב/FLUID" להוראה בסיוע מחשב. ו"ר עמותת "מנוחה נכונה באר שבע". מחבר רצח ארלוזורוב עוד

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר