בתחילה היו בעירי שני בתי קולנוע, מהגדולים האלו, עם במה להופעות ואפילו וילון ענק שנפתח לפני הסרט. אח"כ פתחו קומפלקס עם חמישה מסכים, עברו לעשרה מסכים והיו כבר שישה עשר מסכים. בקרוב פותחים באזור עוד מתחם עם יותר מעשרים מסכים.  

כבר כמה שנים אני מנסה לברר עם יודעי דבר, מה מצבם של בתי הקולנוע בישראל. במיוחד אחרי שיצא לי להיות בסרטים, בהם האהובה ואני היינו היחידים באולם והסדרן שאל אותנו עם אנחנו רוצים לדלג על ההפסקה.  

בתחילה אמרו המקורבים, הכל נפלא תעשיית בתי הקולנוע בישראל פורחת, לפני כמה חודשים מעצב הבתים הנודע, חברי הטוב, שנותן ידו בפיתוח אולמות קולנוע בקניונים, אמר לי שהעסק בצרה לא קטנה. בתי הקולנוע בישראל הפכו לענין נ"דלני ולא למוסדות תרבות.  

כבר חודשים רבים שלא פקדתי את מתחמי הקולנוע באזור. המחירים המופקעים של כרטיס הכניסה ומוצרי המזנון, איכות הקרנה וסאונד ירודים. גרמו לי להעדיף את הצפיה הביתית על כל תחלואיה במקום התענוג של צפיה בסרט בקולנוע. אני כל פעם מתפלא מחדש, על הטעויות העסקיות של בעלי הון בישראל, במיוחד על הערכתם אותנו הלקוחות של עדר טיפשים שירקדו לפי החליל שלהם.  

היום מתפרסת כתבה בידיעות אחרונות, המאששת את מה שאני יודע כבר כמה חודשים. 120 אולמות מתוך 320 הקיימים, יסגרו השנה. ענף בתי הקולנוע בצרה צרורה, כתוב שם. ואני אומר,עדיין לא מאוחר, בני ישראל אוהבים לצאת לקולנוע. כדאי שקברניטי הענף יצאו עם בשורה חדשה, שתגרום לנו לחזור אל הפופקורן והכסאות הנוחים.

תחלבו אותנו אל תשחטו. 

פוסם בבלוג של הצרכן