כבוד...האמנם?  מה ראו והרגישו השופטים  לגבי הסרט לא אדע, אבל אני  ראיתי סרט אניגמטי,אבסטרקטי שרב בו הנעלם על הגלוי.

   יואב   (דמותו  בנויה על חויותיו של הבמאי נדב שעשה את נעוריו בפריז) מגיע   לעיר שטופת גשם, כשעל  שכמו תרמיל תפוח. בבנין אופיני לבניה  הפריזאית הוא  עולה  כמפתח בידו לדירה  גדולה ריקה. רועד מקור הוא עירום ומנסה למצוא  נחמה באמבטיה  עם מים פושרים, יוצא החוצה ומגיע לכמה  דלתות בכמה קומות, נוקש עליהם "סליחה, קר לי אני  עירום גנבו לי את הכל, תפתחו בבקשה".  אין מענה חוזר לאמבטיה וחוטף   היפותרמיה. שני צעירים שיוצאים מאחת הדירות מנסים לראות מי  דפק על דלתם.

הם מכניסים אותו לדירתם, מחממים  במיטתם את גופו בעזרת  פרווה.   הצעירים   קרולין ואמיל   יהיו  מעתה ואילך   המשפחה שאין לו.הם מציידים אותו בכסף,בגדים  ונעלים ושולחים אותו לדירה קלופת קירות הזועקת לשיפוץ. בבוקר המחרת הוא מגיע לחנות ספרים, "מפלח" כמה גלויות ומילון צרפתי  שייהפך  לו כתנ"ך. פוסע ברחובות  שטופי הגשם   וממלמל תוך כדי  סדרות  של  מילים נרדפות:  מעופש,נתעב,עלוב נפש, דוחה, נבער, שפל רוח, ממלמל וצועד, לברוח מהמדינה הנבערת המעופשת כדבריו. 

    אין יודעים  מה  הוא לומד ומשנן, הוא שתקן   באופן קיצוני , כשהוא בחברת אמיל כמה משפטים  מתחילים אולי להבהיר לנו

את הסיטואציה : אמיל : למה אינך מדבר  בשפתך"  יואב : "אני  לעולם לא אדבר יותר  עברית, אהיה צרפתי " אמיל :"לעולם לא   תדבר?" "יואב :"ישראל תמות לפני".

    יואב מנסה למצוא עבודות מזדמנות הראשונה שבהם   דוגמן עירום   אצל  צלם מקומי   וכך  אנחנו רואים את הגוף המושלם שלו :"תוריד את התחתונים, תשכב על הגב..תכניס אצבע לחור התחת שלך, ועכשיו  תצעק בכעס  , מהר, תצעק, לא  בצרפתית  אלא בשפה שלך " ויואב ממלא  את ההוראות :,זין,זין,,זין, תזיין אותי מהר מהר ". מקבל תשלום   וממשיך הלאה.

  התחנה האחרונה  לצעיר   ישראלי היא כמובן הקונסוליה.  השאלות על עברו הצבאי  מתבקשות כמובן : הוא מדלקם בלי שום

הבעה בפניו :"הייתי  במוצב על  הר מושלג, שמחתי   אלך למקומות  שבהם הורגים ונהרגים". מצמידים אליו את ירון,מאבטח

מקומי,מצו'איסט .ירון : "אני  מאמן לוחמים עוסק  בקונג-פו  אמרו לי לעזור לך. יהודים בורחים מהארץ לכאן. אני שם כיפה על הראש בכוונה  שיראו שאני  יהודי." מדגים עם זרועותיו  מה יעשה למי שיעז לעמוד  בדרכו. סצנה הזויה  שהם שניהם ברכבת.

ירון  מזמזם  את התקווה וניגש  קרוב   לפרצופיהם   של  הנוסעים "שרק מישהו  יעשה תנועה מיותרת  אני  מפוצץ אותו".

   יואב קפוא פנים,אף פעם לא  חייך או צחק,   באחד מהימים אחרי שנפרד מאמיל  ברחוב, נקרה לפניו,,אביו. שום   תזוזה

שוב רגש שום מילה. אביו :   "באתי לראות אם אתה בסדר כדי  לדווח לאמא".  זהו.

   אמיל הגה רעיון "יש לי דוד  בעיריה הוא מוכן תוך   יום לסדר לך ולקרולין חתונה   ואז  תוכל לקבל אזרחות צרפתית". 

הדבר כרוך כמובן בלימוד  כל חוקי  הרפובליקה,  ולשם כך הוא מצטרף לכיתה של   אנשים   מאומות שונות שרוצים אף הם להיות צרפתים. אחד התרגילים שכל אחד יעמוד  וישיר בשפתו את ההימנון שלו.יואב בשפתיים  קפוצות מסנן במהירות  את  המילים  ללא המנגינה. 

   בסצנה האחרונה  שסוגרת את הסרט,מגיע יואב לקונצרט בו לוקחת חלק קרולין אשתו, נגנית אבוב. בהפסקה הוא מתגרה באנשי  התזמורת:"המוסיקה שנגנתם מתקבלת  על הדעת באופן לא מתקבל על הדעת. מה ששמעתי גורם לי למועקה". הוא מטיח  בהם את אותן   השאלות  שנשאלו  המועמדים  לאזרחות, ואף מסיים  " הרפובליקה שלכם  אומה גדולה שוקעת ואני באתי להציל אתכם". הנגנים פונים לו עורף יחד אתם גם קרולין, והוא ממשיך וצועק לה :"גברת אבוב ,גברת אבוב, אתם יודעים   שהיא  נשואה לי "? 

     הוא עושה דרכו לעבר הדירה  של  אמיל,דופק בחוזקה עליה  "תפתח אמיל,אתה החבר  היחיד שלי,אני יודע שאתה שם, אין לך מושג כמה  טוב שאתה צרפתי, אתה שולח אותי   עכשיו  למקום שגורלו נחרץ".

   בעוד צלילי האבוב ממשיכים ברקע, המצלמה מתמקדת על עורפו של  יואב כשתרמיל גב תפוח על שכמו.

   אם כך, מה גרם לשופטים לתת לסרט הזה את הפרס הנכסף, האם הרמזים  שמפוזרים בתסריט היו נהירים להם ולא לנו?

האם יואב הוא  פוסט תראומטי, האם   יש משקל כאן   לעובדה    שבהיותו ילד הוריו   קראו לפניו  את האפוס היווני המספר את המלחמה בין הקטור לאכילס, כי מה   יכול  להביא צעיר להיות טעון  במסה של  שנאה עמוקה,לסביבה לאביו ,או אולי הסרט הזה   רוצה להביא סוגה  חדשה   לעולם הסרטים,מגמה המזניחה את  היופי והטוב  שבעולם ומאמצת את השנאה,התיעוב ושאר המילים  הנרדפות.