ירי (רגיל) לכיוון ישובים יהודים. ירי (רגיל) חזרה לכיוון עשה. בום בום. עשן. פיצוצים. מדי פעם נהרגים אנשים, מכל הצדדים. בדרך כלל מהצד השני.

ומהצד השני של המפה, מעבר לגבול הצפוני, חיזבאללה ברמפייג' מטורף לכיבוש ביירות, ולמהומות כלליות בלבנון כולה. במידה והם ישתלטו על המדינה, מה שלא כל כך מונפץ (הרי גם כשהם לא באמת שלטו הם בעצם שלטו. עקב זה שהם הצליחו לגרור את כל המדינה שלהם למלחמה כנראה אומרת את זה, לא?), אפשר יהיה כבר למצוא גרפיקאי שיכין את הכרזה של "מלחמת לבנון 3″. הפעם, כנראה, יהיו גם שחקנים אורחים. יהיה מעניין.

מהצד שלנו, אבל, מה שבאמת מעניין זו השערוריה האחרונה של אולמרט. שהיא בכלל לא אחרונה. היא בעצם שערוריה ממזמן ממש, כזאת שבטח ראש הממשלה עצמו כבר הספיק לשכוח ממנה (עקב השחיתויות האחרות, כמובן), אבל אצלנו היא פורסמה אחרונה .כל כך אחרונה, שאפילו האמריקאים ידעו אותה קודם. והתקשורת שלנו לא תעבור על זה בשקט.

במקום להפנות את אור הזרקורים למקומות שצריך, או לפחות לתת לדרג המדיני להתמודד איתם ברצינות הראויה, בוחרת התקשורת לעשות "דווקא" למשטרה שכפתה עליה את צו איסור הפרסום לפרשת אולמרט, ולדוש ולדון בזה שוב ושוב.

מעבר לכך שזה לא ממש מענין (אולמרט? מושחת? די!), זה גם לא במקום. נכון, זה מעליב שכל עם ישראל הצליח ללקט לעצמו את הידיעה הזאת מהאינטרנט, ולא נאלץ הפעם להסתמך על מהדורות החדשות והעיתונים הישראליים, אבל די. תבלעו את הרוק ותמשיכו הלאה. או זה, או שלפחות אחרי שאולמרט יכשל גם במלחמה הבאה (אפשר כבר להריח אותה, אני חושב), אל תבואו בטענות ש"הוא לא היה מרוכז במה שחשוב".

פורסם בבלוג זה לחלשים