אוי ואבוי לנו. לא שאני נגד הליכוד או ביבי. או פשוט לדעתכם ראש הממשלה האוליטימטיבי, אה? לאחרונה הייתה כתבה על שרשרת המנויים של בנימין נתניהו לממשלתו, כאשר זה יהיה לראש הממשלה בפעם השנייה בחייו ויתווסף לדוד בן גוריון ויצחק רבין שעשו זאת לפניו.

גם מינויים בלונדון זה סביר (למרות שזה גובל בשחיתות) - אבל אני לא מבין כיצד לימור לבנת, כן אותה לימור לבנת, היא אמורה להיות שרת החינוך הבאה של מדינת ישראל. לאחרונה היא העלתה הצעת חוק גזענית, שלא תעבור את מוסדות הביקורת של הכנסת כנראה, לבטל את השפה הערבית מעל לחיינו כאן בארץ. ביטול השפה הערבית כשפה רשמית במדינת ישראל, אולי ישמח כמה קוראים בעלי נטייה ימנית, כי הרי בסופו של דבר רק אנחנו היהודים חיים פה בארץ, לא?

אני עצמי לא מאמין בשמאל ובדרך השלום, אבל בואו נחשוב בהיגיון, אם במערכת החינוך הערבית לא ילמדו ערבית, הדבר יעורר אצל הערבים תחושה של איבה למדינת ישראל. למעשה כמעט רבע מאזרחי המדינה, דוברי ערבית כשפת אם, לא ירצו לשרת נאמנה את המדינה שהעניקה להם תעודת זהות ומקום לבנות בו את חייהם. הם אומנם מיעוט, המתעצם עם הזמן ומאיים על מדינת ישראל - אך אין זה רעיון להתנהג כלפיהם בזגענות.

אם ללימור לבנת יש ספקות בהקשר לנושא זה, הייתי ממליץ לה לגשת מייד ליד ושם ולראות מהי תוצאותיה של גזענות רעיונות. אני יוצא עם מסר חשוב לציבור הישראלי - אל תתפלאו שמערכת החינוך שלנו - שאמורה להוביל אותנו למקומות הגבוהים בעולם - מדרדרת כל הזמן. אם לימור לבנת תחזור למשול בילדינו הרכים, אולי כדאי להתחיל להפנים שהולך להיות יותר גרוע...

(תמונה: איתי צורף)