כמו שכתבתי כאן לפני שבועיים, אימפריות נופלות לאט אבל בסוף הן נופלות. וככל שהן גדולות יותר, זה כואב יותר.
הנה לכם צדק פואטי: הקבוצה שלא ספרה את הליגה הפסידה בגמר של היורוליג, אבל לא הצליחה לנצח את הגמר הישראלי. הקבוצה שרק אירופה מעניינת אותה לא לקחה שום תואר בישראל, ולולא הקומבינות של שימון היתה רואה את אירופה בשנה הבאה רק בטלוויזיה.
תרשמו את השמות: אבישי גורדון, גוני יזרעאלי, מורן רוט, עמית תמיר, ביחד עם זרים שאף-אחד לא רצה לקחת, כמו פי.ג'יי. טאקר, מאליק דיקסון ואריק קמפבל. השמות האלה ניצחו את האלופה הנצחית, האלופה שהמאיסה את עצמה על כולנו, האלופה לשעבר.
ארקדי דוכין כתב פעם "יש בי אהבה והיא תנצח". הערב האהבה ניצחה את הכסף, הכדורסל הישראלי את הייבוא מחו"ל, דורסמן את שימון.
הייתי מת להיות בהיכל נוקיהו עכשיו. הייתי ניגש לשימון ושואל אם זה כאב...
לבלוג של שגיא נאור