מס' צפיות - 554
דירוג ממוצע -
פצע מדמם שאינו יודע מנוח
מאת: kalligula 02/06/08 (22:35)

אין ספק שתת האדם הזה שנקרא נסראללה מכיר אותנו טוב יותר ממה שאנו מכירים את עצמנו. אמנם הוא כבר ניסה בעבר לסחור בחלקי איברים, הממשלה בצעד מפתיע להתנהלותה החליטה לא לבלוע את הפתיון, ואמרה לו חד משמעית, עד כאן!

 

אתמול כצעד של מחווה (עוד מחווה כזו ואבדנו), או אולי כנסיון לגזור קופון על האסיר המרגל ששוחרר אתמול אחרי ריצוי עונשו, (ולחשוב שהוא בכלל חצי יהודי)שלכאורה שוחרר כחלק מעיסקת חליפין עם החיזבאללה, שחרור אסיר בתמורה לחלקי גופות.

 

קשה, קשה להבין את התנהלותו של סוחר הגופות הזה שמעמיד אותו בתחתית הסולם של הדבר הזה שנקרא המין האנושי, כי על התנהלותו אפשר לקבוע חד משמעית שאין שמץ מאנושיות, או שמא הוא למד איך לפרוט על הנימים הכי רגישים שלנו ומנצל אותם עד תום.

 

אתמול למשמע החדשות על הארון שהובא לנקורה בהפתעה גמורה, גם לכל אותם אלה שעוסקים בחילופי השבויים, המתווכים, ואנשי הצלב האדום כל שכן לכל מי שנמצא מהצד הישראלי מלבד הזעזוע והחלחלה שעברו בי, הדבר היחידי שחשבתי עליו על כל אותן המשפחות השכולות שבאחת פתחו להן את הפצע שגם כל שותת יום וליל ולא יודע מזור.

 

אין אובדן כבד יותר להורה שבניגוד לטבע מביא את ילדו לקבורה, לא בכדי הוחלט עוד מקום המדינה שאת חיילי צה"ל יקברו בארונות בניגוד לערכי המסורת וזאת ע"מ למנוע את התמונה שלעיתים ההרוג אינו בשלמותו (אני מאד מנסה להיות עדין ולמרות זאת עורי סומר מהמחשבה).

 

השכול הוא פצע שלא נרפא לעולם, את התמונות הקשות והקושי הרב שעובר על המשפחות ניתן היה לראות ביום הזיכרון כמו בכל שנה,ולחשוב שאתמול יתדפקו על דלתותיהן של חלק ממשפחות כואבות אלה שוב חיילים במדים והודיעו להן שאולי חלקים מילדיהן הושבו , וכפי הנראה חלקן צריכות למסור דגימות די אן איי, זה דבר שלא הייתי מאחל לגדול שונאיי.

 

מרגש היה לראות את ההורים שקיבלו את דיסקית בנם, ואת סערת הרגשות שמעמד זה גרם להם בפרט בגלל הסיפור הטראגי של משפחה זו שבנם לא זכה אפילו לראות את בנו, ועכשיו הם יוכלו לשמור על אותה דיסקית שהיתה ברגעיו האחרונים של בנם וביום מן הימים יעבירו אותה לנכדם כמזכרת מאב שלא זכה לראותו ולהכירו.

 

שנתיים עברו מאז אותה מלחמה כושלת וארורה, ונראה שהיא מרחפת על ראשנו כעננה כבדה ולא רוצה לתת לנו מרגוע, אפשר לומר בהשאלה יצאנו מלבנון אבל לבנון לא יצאה מתוכנו, לצערי כל התחזיות מראות שמלחמת לבנון השנייה היתה רק קדימון לסיבוב הבא, וככל שנשחק לידיו של סוחר הגופות הבזוי הזה יותר כך תהיה עוצמת המכה שנחת עלינו בעתיד. מי יתן ומשפחות אלה לא יידעו עוד צער לעולם.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר